‏קדמוניות היהודים ‏1

‫יוסף בן מתתיהו ןפלביום יוספוס!‬

‫קדמוניות היהודים‬ ‫תרגם מיונית‬ ‫וצירף מבוא‪,‬הערות וביאורים‪ ,‬מפות ותמונות‬ ‫אברהם שליט‬ ‫ספרים ראשון‪-‬ששי‬ ‫ה ו ע ת ק והוכנס ל א י נ ט ר נ ט‬ ‫‪www.hcbrcwb ooks. org‬‬ ‫ע״י חיים ת ש ס ״ ט‬

‫ירושלים‬ ‫הוצאת‪ .‬מוםד ביאליק על־ידי חברת‪.‬״מםדה״‬

‫תוכן הענינים‬ ‫‪IX‬‬

‫הקדמה‬ ‫מבוא‬

‫ל״קדמוניות היהודים׳‬

‫‪LXXXII—XI‬‬

‫‪,‬‬

‫‪36-1‬‬

‫ס פ ר ראשון‬ ‫ס פ ר שני‬

‫‪72-37‬‬

‫ס פ ר שלישי‬

‫‪105-73‬‬

‫ס פ ד רביעי‬

‫‪141-107‬‬

‫ס פ ר חמישי‬

‫‪178-143‬‬

‫ס פ ד ששי‬

‫‪221-179‬‬

‫ס פ ר שביעי‬

‫‪264—223‬‬

‫ס פ ר שמיני‬

‫‪310-265‬‬

‫ס פ ר תשיעי‬

‫‪340-311‬‬

‫ס פ ר עשירי‬

‫‪372-341‬‬

‫ה ע ר ו ת וציונים‬

‫א׳‪-‬קס״ד‬

‫ת מ ו נ ו ת ‪:‬‬ ‫פריוטוימה ש ל י ו ס ף ב ן מ ת ת י ה ו‬ ‫א נ ד ר ט ה ש ל מ ר ק ו ם מטיום א§פר‪1‬ךיטום‬

‫מ פ ו ת ‪:‬‬ ‫יישוב העולם על־ידי ב נ י נ ח ל פ י ״קדמוניות היהודים״‬ ‫מושבות ב נ י י פ ת המזרחיים ל פ י ״קדמוניות היהודים״‬ ‫התנחלות‬

‫שבטי ישראל ל פ י ״קדמוניות היהודים*‬

‫מה של יוסף בן מתתיהו‬1‫פרוט‬ (‫)לפי ה ש ע ר ת רוברט אייסלר‬ Ei>ler. Deux sculptures : Areibuse ‫ ב ־‬1930 ‫פ ו ר ס מ ה ב ש נ ת‬ representant des Juifs de l'Antiquite Classique. Ny Carisber-r Glyptothek ‫נ מ צ א ת ב ק ו פ נ ה ג ן ב ב י ת ־ ה נ כ ו ת‬

‫הקדמה‬ ‫ב מ ס ר י ל י ד י ה ק ו ר א א ת ה כ ר ך ה ר א ש ו ן ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת ה י ה ו ד י ם ״ ב ת ר ג ו ם ע ב ר י ״ א נ י רואד‪ .‬צ ו ר ך ל פ נ י‬ ‫להקדים לו דברים אחדים‪.‬‬ ‫כ כ מ ה וכמה סיבות פרטיות וציבוריות נמשכה עלי העבודה הזאת יתר על המידה וכמעט שנתקיים‬ ‫בה ה פ ס ו ק ‪ :‬״עד ד י ־ ש ב ע ה עדנין יחלפון עלוהי״‪.‬‬ ‫מודה אני ומתוודה‪ ,‬כי ב ש ע ה ש ש ם עלי מוסד ביאליק א ת העבודה״ לא י ד ע ת י מ ה ר ב ועצום ה ע מ ל‬ ‫ה כ ר ו ך בה‪ .‬ה נ ו ס ח ה י ו ו נ י ה ו א א ח ד ה מ ש ו ב ש י ם ב י ו ת ר ‪ ,‬ש פ י ל ו ל ו ג ק ל ס י ע ל ו ל ל ה י ת ק ל ב ה ם ו ה ל ש ו ן‬ ‫היוונית של החיבור היא על־פי רוב גרועה ? הבעיות הנובעות מתוך הענין רבות מספור; בקיצור‬ ‫— ‪ .‬נ ר א ה היה לי לפרקים‪ ,‬שעלי לפלס לי ד ר ך ביער עבות‪ .‬אמנם‪ ,‬התרגומים — האנגלי ש ל‬ ‫תיקריי וברקוס והצרפתי של ריינאק‪ ,‬ואחרים — הם ל כ ש ע צ מ ם עבודות מצויינות בין מ ב ח י נ ת‬ ‫הטיפול‬

‫בבעיות הנוסח ובין מבחינת ביאור הענין‪ .‬גם עבודתו ה ע ב ר י ת של ד״ר אלכסנדר שור‬

‫ז״ל מ צ ו י י נ ת ב כ מ ה סגולות ט ו ב ו ת ו ה ר ב ה ל מ ד ת י ממנה‪ .‬אולם ש א ל ו ת ר ב ו ת נ ש א ר ו ס ת ו מ ו ת גם‬ ‫לאחר פרסום ה ע ב ו ד ו ת האלה‪ ,‬ועלי ה י ת ה מ ו ט ל ת ה ח ו ב ה ש ל א ל ה ת ע ל ם מהן‪ .‬אינני מ ת ב ר ר בלבי‪,‬‬ ‫ש ע ל ה בידי לפתרן‪ .‬חלק גדול מהן לא נ ת ב ר ר לי ע ד היום והפתרון ש נ ת ת י ל כ מ ה א ח ר ו ת ה ו א רק‬ ‫בחינת הצעה‪ ,‬שאיני עומד עליה אלא עד שתוצע אחרת טובה ממנה‪ .‬הדרך אל ה א מ ת דרך חתחתים‬ ‫ה י א ו כ ל פ ס י ע ה ק ט נ ה ס כ נ ת ט ע ו ת כ ד ו נ ה בה‪ .‬מ ו ב ן מ א ל י ו ‪ ,‬ש ק ו ש י נ ו ס ף ‪ ,‬ו ל א מ ן ה ק ט נ י ם ב י ו ת ר ‪.‬‬ ‫היה ה ת ר ג ו ם מיוונית ל ע ב ר י ת — ש ת י שפות השונות ת כ ל י ת שינוי ב מ ב נ ן ובאופין‪ .‬ה ע ב ר י ת ה י א‬ ‫ל ש ו ן ש מ ח ז ו ר ו ת ג ד ו ל ו ת ל א ל פ י ר ו ח ה הן‪ ,‬מד‪ ,‬ש א י ן כ ן ה י ו ו נ י ת ‪ ,‬ו ה י ה ה כ ר ח ל ש ב ו ר ו ל ח ל ק א ת‬ ‫ה מ ש פ ט י ם הארוכים והמסובכים של המקור היווני בלי לעבור על ש ת י מצוות חמורות‪ ,‬שכל מ ת ר ג ם‬ ‫הייב ב ה ן ‪ :‬נ א מ נ ו ת ודיוק‪ .‬ה ש ת ד ל ת י ב מ י ד ת ה א פ ש ר ל ש מ ו ר ע ל ד י ו ק ה ת ר ג ו ם בלי ל ע ב ו ר ע ל חוקי‬ ‫ה ל ש ו ן ה ע ב ר י ת ‪ .‬מ ב ח י נ ה זו ע ל י ל ה ד ג י ש א ת ת פ ק י ד ו ה מ כ ר י ע ש ל ד ״ ר י ע ק ב כהן‪ ,‬ע ו ר ך ה ס ג נ ו ן ש ל‬ ‫הספר‪ .‬בלי ע ב ו ד ת ו ה א ח ר א י ת לא ה י ה ה ת ר ג ו ם מ ק ב ל א ו ת ה צ ו ר ה ש ק י ב ל ואני מ ו ד ה לו ב מ ק ו ם זה‬ ‫מ ק ר ב לב‪ .‬ה ש א י פ ה ה י ת ה ל ת ת ל ת ר ג ו ם צביון ה ל ש ו ן ה ע ב ר י ת ש ל ת ק ו פ ת יוסף בן מ ת ת י ה ו ב ל י‬ ‫לוותר גם על צורות־דיבור ק ד ו מ ו ת יותר‪ .‬ה ר א ש ו נ ה נ ו ע ד ה ל ע צ ב א ת פ ר צ ו ף התרגום‪ ,‬ואילו היסודות‬ ‫הקדומים אינם אלא אמצעי־עזר‪.‬‬ ‫א ש ר לפירוש ש ת י פנים לו — צ ד פילולוגי וצד עניני‪ .‬פעמים רבות מ א ו ד היה הכרח לבאר א ת‬ ‫ה צ ו ר ה ה מ ו ז נ ח ת והפרועה ש ל הנוסח היווני׳ כדי ש ה ק ו ר א ה מ ש כ י ל יבין א ת הנימוקים ש ה נ י ע ו נ י‬ ‫לבחור‬

‫בביטוי זה ולדחות אחר‪ .‬ואין צ י י ד לומר‪ ,‬ש ה מ ק ו מ ו ת ה מ ו ש ב ש י ם ד ר ש ו ב מ פ ג י ע ביאור‬

‫מפורט‪ .‬לא פחות דוחק היה הצורך בביאורים ל ע נ י ן הספר‪ .‬״קדמוניות״ הן מסוג אותם הספרים‬ ‫ש כ מ ע ט כל פסוק ופסוק בהם אומר דרשני‪.‬‬ ‫ל מ ו ת ר להגיד‪ ,‬ש ל א מיציתי ולא התכוונתי ל מ צ ו ת א ת כל ה ש א ל ו ת הכרוכות בספרנו‪ .‬ל א ה ב א ת י‬ ‫אלא חלק מ צ ע ר מ מ ה שצריך היה להביא‪ .‬ה מ ל א כ ה מרובה עדיין והיא מ ח כ ה לפועלים‪ .‬והוא הדין‬ ‫בנוגע למבוא‪ ,‬שאינו א ל א רמז קל ל ב ע י ו ת ה ק ש ו ר ו ת בענין‪ .‬ע י ק ר הקושי היה ב ה כ ר ח ל ה צ ט מ צ ם‬

‫‪X‬‬

‫הקדמה ל״קדמוביות היהודים׳‬

‫ב י ו ת ר ו ל א ל ח ר ו ג מ מ ס ג ר ת ש ל מ ב ו א ׳ ו א נ י מקור‪ .‬ל ח ז ו ר ע ל ה ש א ל ו ת ‪ ,‬ש נ ג ע ת י ב ה ן ׳ ב י ת ר פ י ר ו ט‬ ‫ב ס פ ר מיוחד על יוסף בן מ ת ת י ה ו היהודי ההלניסטי‪.‬‬ ‫עלי‬

‫לציין׳ ש נ ע ל מ ו מ מ נ י אי־אלה אי־דיוקים קטנים בתרגום וציינתים‬

‫ימצאם‬

‫בתוך הפירוש‪ .‬הקורא‬

‫ר ש ו מ י ם גם בסוף הברד‪ .‬ל צ ע ר י נ ש א ר ו גם אי־אלו טעויות־דפוס‪ .‬מ ח מ ת ה ד ו ח ק בנייר‬

‫בתנאי ה מ ל ח מ ה היה הכרח לקבוע א ת מקום הציונים בסוף הכרך ה ש נ י )ספרים יא—כ(‪.‬‬ ‫ו ל ב ס ו ף ה נ נ י ל ה ו ד ו ת ב מ ק ו ם ז ה ב ר א ש ו ב ר א ש ו נ ה ל מ ר ב‪ .‬צ‪ .‬ד י נ ב ו ר ג ‪ ,‬ש ע ו ר ר נ י ל ע ב ו ד ה ז ו ע ו ד‬ ‫לפני‬

‫ח מ ש ־ ע ש ר ה שנה׳ וגם ה ע מ י ד נ י ב מ ר ו צ ת ע ב ו ד ת י על כ מ ה ד ב ר י ם השובים ולידידי ה פ ר ו פ ׳‬

‫מ ש ה ש נ ב ה ע ל ה ע ר ו ת י ו המצויינות‪ ,‬ש ה ו ר ו נ י ל ר א ו ת נכוחה ב כ מ ה מ ק ו מ ו ת מוקשים‪ ,‬וכן ל ד ״ ר יוחנן‬ ‫לוי‪ ,‬ל ד ׳ ׳ ר ב נ י מ י ן מ י י ז ל ר ו ל מ ר ג ד ל י ה א ל ו ן ע ל ס י ו ע ם ש ס י ע ו נ י ב ע ב ו ד ת י ‪ .‬כ ל ה ד ב ר י ם ש ה י ה ב ה ם‬ ‫חידוש ה ב א ת י בשם אומרם‪.‬‬ ‫ובמיוחד‬

‫ע ל י ל צ י י ן א ת ה ת ע נ י נ ו ת ם ה ר ב ה ש ל פ ר ו פ ׳ ש ‪ .‬ל י ב ר מ ן ב נ י ו ־ י ו ר ק יוחרב ד ״ ר ש ל מ ה‬

‫גולדמן בשיקגו בעבודתי‪.‬‬ ‫מ ר מ‪ .‬א ב י ־ י ו נ ה מ ב י ת מ כ ו ת ה מ מ ש ל ת י ה ו א י ל ל ה מ צ י א ל י ש ת י ה ת מ ו נ ו ת ה מ צ ו ר פ ו ת ל ס פ ר ‪ .‬ט ו ר ח‬ ‫ר ב ק י ב ל ע ל ע צ מ ו י ד י ד י מ ר מ ש ה ח ל פ ן ב ק ר י א ה מ ד ו ק ד ק ת ש ל כ ת ב ־ ה י ד ‪ .‬ל ע ז ר ר ב ־ ע ד ך היתד‪ .‬ל י‬ ‫אדיבותם של מנהלי הספריות של בית־הםפרים הלאומי והאוניברסיטאי ושל ה־‬

‫‪£co!e bibiiquc‬‬

‫א ש ר במנזר הדומיניקנים‪ .‬לכולם נתונה תודתי‪.‬‬ ‫המתרגם‪.‬‬ ‫ירושלים‪,‬‬

‫אדי‪ ,‬תשיד‬

‫מבוא‬ ‫א‪ .‬ה ב ע י ה‬

‫ההיסטוריוגרפית‬

‫בדברו על הנימוקים השונים‪ ,‬המניעים א ת הסופדים לעסוק ב כ ת י ב ת דברי הימים‪ ,‬מונה יוסף‬ ‫לבסוף א ת ש נ י הסוגים ה א ל ה ‪ :‬״יש גם כאלה‪ ,‬ש ע צ ם ה ה כ ר ח ש ב מ א ו ר ע ו ת ‪ ,‬ש ה ם היו עדים להם‬ ‫בשעת‬ ‫חשובים‪,‬‬

‫מעשה‪,‬‬

‫המריצם‬

‫לכלול א ת אלה‬

‫בספר‬

‫מאלף‪ .‬ורבים‬

‫נתפתו‬

‫גודל‬

‫על־ידי‬

‫מאורעות‬

‫ש נ ש א ר ו לא־ידועים‪ ,‬לפרסם א ת הסיפור עליהם ל ת ו ע ל ת הציבור‪ .‬לשני האחרונים מן‬ ‫‪,‬‬

‫ה ג ו ר מ י ם הנזכרים נ ז ק ק ת י גם אני״ )מבוא ל״קדמוניות׳ ‪ ,‬א ׳ ‪ .(§§4—3‬יוסף מ ח ש י ב א ת ש נ י ה נ י מ ו ­‬ ‫קים ‪ :‬א ת ההכרח המוטל ע ל הסופר לספר א ת המאורעות הידועים לו מתוך נסיונו ו א ת ה ח פ ץ להודיע‬ ‫ברבים מ א ו ר ע ו ת גדולים‪ ,‬המונחים ללא־פרסום‪ ,‬ע ד כדי כך‪ ,‬שהוא רואה ב ה ם גורמים‪ .‬שהניעוהו‬ ‫לחבר א ת ס פ ר ה״מלחמות״ ואת ״קדמוניות היהודים״ שלו‪ .‬תיאור מאורעות ש ל א נודעו בקהל‬ ‫פירושו‪,‬‬

‫שהסופר חושש‪ ,‬ש מ א יסולפו הדברים‪ ,‬והוא מרביצם ברבים לפי מיטב ידיעותיו‪ ,‬כדי‬

‫למנוע א ת הסילוף‪ .‬הוא הדין כ ש ה מ ח ב ר הוא עד־ראיה למאורע היסטורי‪ ,‬ש נ ו ד ע ת לו ח ש י ב ו ת‬ ‫רבה לפי דעתו‪:‬‬

‫גם במקרה זה העניו הוא הגורם העיקרי לחיבור היסטורי‪ ,‬הואיל והחשיבות‬

‫ה נ ו ד ע ת ל מ א ו ר ע ב ע י נ י ה מ ח ב ר ה י א ה מ נ י ע ה א ו ת ו לתארו‪ ,‬כ ד י ש ל א יזויף‪ .‬יצירה‪ ,‬ש נ ג ר מ ה ע ל ־‬ ‫י ד י ס י ב ה מ נ י ע ה זו‪ ,‬ע ל ב ר ח ה מ צ ט י י נ ת ב ש ת י ה ת כ ו נ ו ת ה ע י ק ר י ו ת ‪ ,‬ש ה ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י ה ה ה ל נ י ס ט י ת‬ ‫מ ד ג י ש ה א ו ת ן ב מ י ו ח ד ‪ ,‬ה ל א ה ן ‪ :‬ה א מ ת ו ה ד י ו ק‪.‬‬ ‫תוקידידס הוא אבי שני המושגים העקרוניים ה א ל ה ‪ :‬יצירתו היא דוגמה ראשונה לחיבור היסטורי‪,‬‬ ‫‪1‬‬

‫שנגרם אך ודק על־ידי הענין ‪ :‬לא החיבה או השנאה לאחד משני הצדדים הלוחמים אלא עצם‬ ‫ענין המלחמה‪ ,‬ש נ ח ש ב ה בעיניו למאורע הגדול ביותר מאז היות היוונים לעם‪ ,‬הוא שעורר אותו‬ ‫ל ח ב ר א ת ספרו לדורות‪ .‬אולם בתיאור ה מ ל ח מ ה גופה ל א א מ ר תוקידידס די‪ .‬ה ח ק י ר ה בסיבות‬ ‫הנעלמות ש ל המלחמה הפילופונסית עוררה בו א ת ש א ל ת העבר הקרוב ש ל מדינת אתונה ועברה‬ ‫הרחוק ש ל הלם כולה‪ ,‬באופן ש ב ס פ ר ו מקופלים ש ל ש ה י ס ו ד ו ת ‪:‬‬ ‫הלם‪:‬‬

‫א(‬

‫תיאור העבר הקדום של‬

‫תוקידידס מ ת א ר אותו בכמה שרטוטים מרוכזים וגאוניים ומציג לפנינו א ת פרצופה של‬

‫הלם הקדומה במנהגי תושביה‪ ,‬ביסוד הערים‪ ,‬בנדודי השבטים‪ ,‬בהתגבשותם ובהתחברותם למדינות‬ ‫מיוחדות ב ת ו כ ה ; ב( תיאור ה ע ב ר הקרוב ש ל אתונה‪ ,‬ה מ ש מ ש ה ש ל מ ה ל נ ו ש א העיקרי ש ל ה ס פ ר‬ ‫והוא‪:‬‬

‫ג( ת י א ו ר ה מ ל ח מ ה ה ג ד ו ל ה ‪.‬‬

‫א נ ח נ ו רואים‪ ,‬ש ה ק ו החיצון ה ב ו ל ט ב ח י ב ו ר ו ש ל תוקידידם ה י א ה ג ב ל ת ו ב ש ט ח הזמן‪ .‬מ ט ע ם זה‬ ‫‪2‬‬

‫קראו החוקרים לטיפוס זה של תיאור היסטורי ״קורות־עתים״ בצורה מונוגרפיה ‪ ,‬ש י ש להבדילן‬ ‫‪ .1‬למעשה מתלבטת אותה החיבה לכתיבת היסטוריה מתוך חיבה ענינית כ ב ר אצל הר‪1‬דוט‪1‬ס‪ :‬אף־על־םי שהחלק החשוב ביותר‬ ‫של חיבורו מדבר על מלחמות השחרור של האומה ההלנית ואף־על־פי שאין הוא חפשי מפניות בתיאור היחסים בין אתונה‬ ‫לאשפרטה‪ ,‬הרי היסוד העמוק ביותר של החיבור הוא בענין העיוני שמוצא המחבר בתיאור המערכה המכרעת בין המזרח‬ ‫והמערב )‪.(1,1‬‬

‫ותיו‬

‫‪.‬‬

‫‪f2.W• Siegfried, Studien zur geschichtiichcn Anschauung des Poiybios, s‬נגד‬

‫כינוי זה‪ .‬לא המעשים המתוארים בחיבורים הפרגמטיים אלא היקף הזמן המתואר בהם הוא המאפשר לנו למיין את החיבורימ‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪XII‬‬

‫בצורה לא־מונוגרפית‪ ,‬העוסקות ב ד ב ר י ימיהן ש ל כ מ ה מ ד י נ ו ת ב מ ש ך זמן מסוים‪.‬‬

‫מקורות־עתים‬

‫היוונים ק ר א ו לסוג ה ש נ י ה ז ה ‪,'EUiivixd‬‬ ‫מה‬

‫ג‬

‫כלומר קורות הלם ‪.‬‬

‫מציין א ת קורות־העתים‪ ,‬המונוגרפיות והכלליות‪ ,‬בתקופה שלפני ההלניזם?‬

‫תוקידידס הוא‬

‫הקובע א ת פרצופו של הטיפוס‪ .‬כבר הזכרנו א ת ש נ י העקרונות‪ ,‬א ת ה א מ ת ואת ה ד י ו ק ‪:‬‬

‫הראשון‬

‫משמעו‪ .‬שהמאורעות מסופרים לפי מיטב ידיעתו של ה מ ח ב ר וללא משוא־פנים לשום צד?‬

‫השני‬

‫דורש‬

‫בחינה קפדנית של כל הידיעות ותיאור המאורעות בסדר קבוע ועריר‪ :‬תוקידידס נוהג‬

‫לספר‬

‫א ת מ א ו ר ע ו ת ה מ ל ח מ ה ה פ י ל ו פ ו נ ם י ת ש נ ה ־ ש נ ה לפי ה ח ל ו ק ה לקיץ ולחורף‪ .‬ת כ ו נ ה ע י ק ר י ת‬

‫נ ו ס פ ת ש ל קורות־העתים מ ש נ י הסוגים‪ ,‬ה מ ו נ ו ג ר פ י והכללי‪ ,‬בתקופה ש ל פ נ י ההלניזם היא‪ ,‬ש נ ו ש א י‬ ‫המאורעות‬ ‫אחריו‪,‬‬

‫בחיבורו ש ל תוקידידם‪ ,‬וכן גם‬

‫הם מדינות וקיבוצים‪:‬‬

‫בתיאורים מסוג ‪Ettnvixd‬‬

‫‪,‬‬

‫מתרכזים ה מ א ו ר ע ו ת סביב הערים וכלל אזרחיהן‪ ,‬ה ל א הם נושאי ההיסטוריה ה ה ל נ י ת‬ ‫שלפני ההלניזם‪.‬‬

‫בתקופה‬

‫התקופה ההלניסטית מ מ ש י כ ה בקו ז ה ‪ :‬היא מוסיפה ל פ ת ח א ת קורות־העתים לשני ענפיהן‪.‬‬

‫אנחנו‬

‫רואים זה ב צ ד זה א ת תיאור ד ב ר י י מ י ה ה כ ל ל י י ם ש ל הלם כולה ודברי ימי מ א ו ר ע מ ד י נ י ו צ ב א י‬ ‫א ח ד ב מ ס ג ר ת של ספר ומחבר אחד‪ .‬אולם בהתאם לשינוי‪ ,‬ש ח ל ב מ ה ו ת החיים המדיניים‪ ,‬ה ש ת נ ת ה‬ ‫גם ה מ ה ו ת ה פ נ י מ י ת ש ל ה ס פ ר ו ת ההיסטוריוגרפית ש ל התקופה‪ .‬כ ש ם ש ח ד ל ו הערים להיות נ ו ש א י‬ ‫ה ח י י ם ה מ ד י נ י י ם ו ב מ ק ו מ ן באו א י ש י ם חזקים‪ ,‬כגון יורשיו ש ל א ל כ ס נ ד ר מוקדון ו ה מ ל כ י ם ה ה ל נ י ס ­‬ ‫טיים השונים‪ ,‬המהווים א ת הנקודה המרכזית של המדינה‪ ,‬כך מ ת ב ל ט ת עכשיו בתיאורים ההיס­‬ ‫טוריוגרפיים‬ ‫בה‪,‬‬

‫האישיות של המושל‪ ,‬המצביא ואיש־המדינה‪ ,‬בה במידה שהמדינה‪ ,‬שהם פועלים‬ ‫‪4‬‬

‫ה י א י צ י ר ת ם ה א י ש י ת והם ע צ מ ם אינם א ל א נ ט ע זר בתוכה ל ל א ק ש ר לאומי א ל עם ה א ר ץ ‪.‬‬

‫אמנם ההיסטוריונים מוסיפים לכתוב‬

‫‪;'Exx^vixd‬‬

‫ברם‪ ,‬א פ י ל ו ב ת ו ך א ל ה נ י ת ן מקום ר ב ל מ פ ע ל ו ת‬

‫איש אחד‪ ,‬ש ע ם היותן שלובות במאורעות כלליים הריהן חטיבה בפני עצמן‪.‬‬

‫חשוב מזה ואפייני‬

‫י ו ת ר ל מ ה ו ת ה ש ל ה ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י ה ה ה ל נ י ס ט י ת ה ו א ה נ ו ה ג ל צ ר ף א ל ה ־ ‪*EU^vixd‬‬ ‫זמנית‬

‫א ח ת בצורת מונוגרפיה אישית‪ ,‬מונוגרפיה על מ ס פ ר שנים‪ ,‬ש ב ה ן ה י ת ה אישיות א ח ת‬

‫במרכז‬

‫ה מ א ו ר ע ו ת וקבעה א ת כיוונם ופרצופם‪.‬‬

‫מיוחד‬

‫גררה דבר נוסף‪:‬‬

‫דברי‬ ‫הרי‬

‫קורות חטיבה‬

‫הבלטת תפקיד היחידים החזקים במשך פרק־זמן‬

‫אם בתקופה ש מ ל פ נ י ההלניזם היו כותבי ק ו ר ו ו ד ה ע ת י ם מביעים א ת‬

‫ה ש ב ח והגנאי שלהם למאורע היסטורי כדברי שבח וגנאי‬ ‫בתקופה‬

‫הפועלת‪,‬‬ ‫‪5‬‬

‫גרפיה ‪.‬‬

‫ההלניסטית דברי‬

‫השבח‬

‫ביטוי ליחס‬

‫המחבר‬

‫אל‬

‫האישיות‬

‫ביטוי ה מ כ נ י ם ב ה י ס ט ו ר י ו ג ר פ י ה ה ה ל נ י ס ט י ת גוון ב י א ו ג ר פ י ב ל י ל ה פ ו ך א ו ת ה לביאו־‬ ‫היחס לאישיות הפועלת חודר‬

‫המונוגרפי‪,‬‬

‫והגנאי‬

‫פירושם‬

‫למדינה‬

‫שבה אירע הדבר‪,‬‬

‫המקבל לעתים‬

‫צ ב י‬

‫ין‬

‫ש‬

‫ל ק ו ר ו ו ד ה ע ת י ם הכלליות ו ב י ת ר בהירות‪ ,‬כמובן‪ ,‬לסוג‬

‫ל ‪ ) SYX&>HIOV‬כ ת ב ש ב ח ( א ו ש ל ?‪0‬ץ‪v‬מובן מאליו‪ ,‬שקשה לקבוע‪ ,‬מה זכר יוסף מימי נעוריו ומה שאב ממקורות אחרים‪ .‬בכל אופן מתקבל על הדעת‬ ‫‪V‬‬

‫למשל‪ ,‬שתורת כהנים וההלכות התלויות בה היו זכורות ליוסף מימי תלמודו בירושלים‪.‬‬ ‫‪ .48‬על ההלכה של פילון עיין אלון‪ ,‬תרביץ שנה ה ‪ /‬ע׳ ‪ 28‬והלאה‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪Anm31‬‬

‫‪3.‬‬

‫‪Kicine.‬‬

‫‪Gutschinid,‬‬

‫‪,Schriften, Bd. IV, S. 374‬‬ ‫‪ .50‬מובן מאליו‪ ,‬שאין פירושי הדבר‪ ,‬שאין בין תאור יוסף לתאור של סילון ולא כלום‪ ,‬עיין למשל מה שאומר הייינמן‪ ,‬שם‬ ‫שם‪ ,‬ע׳ ‪ 189‬על ההבדל בין ת א ו ר יחידים אצל שני הסופרים‪.‬‬ ‫‪.Philo von Alexandrien, S. 278 ,52‬‬ ‫‪.Alexander Polyhistor. S. 218 ,51‬‬ ‫»‪ 52‬התרגום לקוח מתוך תרגום ״בריאת העולים״ לי‪ .‬מ ן ) מ ב ו א והוספות לשננה(־‪.‬‬

‫‪v5(x‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪XLII‬‬ ‫‪,‬‬

‫״ ק ד מ ו נ י ו ת ‪ /‬ש ם ‪ ,‬ש ם )‪: (§22‬‬ ‫״מחוקקים‬

‫פילון׳‬

‫ב ר י א ת ה ע ו ל ם )‪: (§1‬‬

‫א ח ר י ם נ ג ר ר ו א ח ד י ם פ ו ־‬

‫״בין י ת ד המחוקקים יש‪ ,‬שבלי קישוט ו ב פ ש ט ו ת‬

‫ד י א ג ד ו ת וייחסו לאלים בחבוריהם את ח ר פ ת‬

‫אצלם‬

‫משגיחם‬

‫של‬

‫בני־אדם‬

‫)בזד‪(.‬‬

‫ונתנו‬

‫פתחון־‬

‫‪,‬‬

‫טכםו‬

‫ערומה‬ ‫כצודקים‪,‬‬

‫את‬

‫ויש‬

‫הדברים‬

‫שבהטעותם‬

‫המקובלים‬

‫רעיונותיהם‬

‫את‬

‫פח‬

‫רב לרשעים ‪../‬‬

‫‪.3‬‬

‫מ ש ה ה ק ד י ם א ת ב ר י א ת ה ע ו ל ם ל ם פ ר ־ ה ח ו ק י ם ש ל ו כ ד י לרמוז בזה‪ ,‬ש ה ת ו ר ה והעולם גוף א ח ד ה ם‬

‫בגיבוב‬

‫מליצות ההבילו את ההמון‬ ‫ב י צ י ר ו ת ־ ד מ י ו ן‬

‫ה א מ ת‬

‫וכסו‬

‫על‬

‫אגדתיות״‪.‬‬

‫ו ש ו מ ר ה ת ו ר ה א י נ ו א ל א א ז ר ח ה ע ו ל ם ) פ י ל ץ ‪ ,‬ש ם ‪ ,‬ש ם ‪ .(§3‬י ו ס ף מ ב י ע א ו ת ו ה ר ע י ו ן ב צ ו ר ה א ח ר ת ‪:‬‬ ‫לפיו סבור משה‪ ,‬ש ר א ש י ת דרכם של בני האדם הוא להכיר א ת מהותו של אלהים ״ולחזות בעיני‬ ‫א ת מ ע ש י ו ו ל ח ק ו ת ע ל ־ י ד י כך‪...‬‬

‫רוחם‬

‫את הדוגמה הנשגבה מכל ולנסות ללכת בדרכיה‬

‫‪, ,‬‬

‫)שם‪,‬‬

‫ש ם ‪ .(§19‬ה ו א ל י מ ד א ת ע מ ו ל כ ו ו ן א ת מ ח ש ב ו ת י ה ם כ ל פ י א ל ה י ם ו ס ד ר ה ב ר י א ה • ו ל ר א ו ת ‪ ,‬ש ה ס ד ר‬ ‫ה ז ה נ מ צ א ג ם ב ת ו ר ה )‪(§§24—21‬‬ ‫‪.4‬‬

‫‪5 3‬‬

‫‪.‬‬

‫כ פ י ל ו ן כ ן י ו ס ף מ ב ד י ל ב י ן פ ש ט ה מ ק ר א ו ב י ן ה ר ז ה ט מ ו ן בו‪ ,‬כ ל ו מ ר ה א ל י ג ו ר י ה ) ש ם ‪ ,‬ש ם ‪,(24‬‬ ‫אבן־פינה ש ל ש י ט ת ו הפילוסופית ש ל פילון‪ .‬אין יוסף מ ר ב ה ל ה ש ת מ ש ב ש י ט ה פ ר ש נ י ת‬

‫שהיא‬

‫ז ו < א ו ל ם ד ו ג מ ה מ א ל י פ ה א ח ת א נ ו מ ו צ א י ם ב ס פ ר ג ז ‪ /‬ז ׳ )‪ (§§187—179‬ו א י ן ל ה ט י ל ס פ ק ב ד ב ר ‪,‬‬ ‫שיוסף ש א ב א ת רעיונותיו מפילון ״ ‪ .‬אנו קוראים כ א ן ‪ :‬״כי מי שיחשוב על ה ק מ ת המשכן ויראה‬ ‫את‬

‫ב ג ד ו ש ל ה כ ה ן ה ג ד ו ל ו א ת הכלים‪ ...‬י מ צ א ‪ ,‬ש כ ל ד ב ר מ א ל ה נ ע ש ה ל ש ם חיקויו ש ל ה ע ו ל ש‬ ‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫כ ו ל ו ו ב מ ת כ ו נ ת ו ‪ /‬ל ד ב ר י ם א ל ה י ש ל ה ש ו ו ת מ ה ש א ו מ ר פ י ל ו ן ‪ ,‬ח י י מ ש ה ב )ג( ו )‪ : (§88‬״ מ ת ו ך‬ ‫אלפי חמרים בחר במשובחים שבהם כבחמרי אריגים במספר היסודות‪ ,‬שמהם נוצר העולם והמסמ‪-‬‬ ‫לים‬

‫א ו ת ו ‪ :‬א ד מ ה ‪ ,‬מים‪ ,‬אויר ואש‪ .‬כי ה ב ו ץ בא מ ן ה א ד מ ה ‪ ,‬ה א ר ג מ ן מן המים‪ ,‬ה ת כ ל ת ד ו מ ה‬

‫לאויר‪...‬‬

‫‪,‬‬

‫ו ת ו ל ע ת ה ש נ י ל א ש ‪ /‬והשוה לרעיון הכללי הזה עוד ה פ ר ט י ם ה א ל ה אצל יוסף ופילון‪:‬‬ ‫פילון‪ ,‬חיי מ ש ה ב ) ג ( ‪:‬‬

‫״קדמוניות״‪ ,‬שם‪ ,‬ש ם ‪:‬‬ ‫‪:§181‬‬ ‫מסמלים‬

‫שני‬

‫חלקי‬

‫המשכן‬

‫המיועדים‬

‫לכהנים‬

‫א ת ה א ר ץ ו א ת הים‪ ,‬ו ה ק ו ד ש ה ו א ר מ ז‬

‫לשמים‪.‬‬

‫‪:§182‬‬

‫לחם‬

‫הפנים‬

‫הוא‬

‫סמל‬

‫לחדשי‬

‫השנה?‬

‫המנורה היא רמז לעשרת המדורות של המזלות‪,‬‬

‫‪:§98‬‬

‫״לדעת‬

‫הכוכבים(‬

‫אחדים‬

‫אלה‬

‫מרמזים‬

‫א ת שני חצאי כדור העולם הפנויים‬

‫זה‬

‫לזה‪ ,‬זה‬

‫כי‬

‫העולם כלו תלוי על בלימה״‪.‬‬

‫‪:§102‬‬

‫)כלומר‬

‫שממעל‬

‫ש מ ת ח ת לארץ וזה‬

‫לה‬

‫‪:‬‬

‫״בדרום העמיד א ת המנורה‪ ,‬שבה הוא‬

‫מרמז את תנועת הכוכבים הנותנים אור׳‪/‬‬

‫ש ב ע ת הקנים מציינים א ת תנועת המזלות‪ ,‬ואילו‬ ‫‪ : §183‬ה ש ט י ח י ם מ צ י י נ י ם א ת א ר ב ע ת ה י ס ו ד ו ת ‪:‬‬

‫‪ :§117‬״ כ א ל ה ה ם ב ג ד י ה כ ה ן ה ג ד ו ל ‪. . .‬‬

‫הבוץ הוא הארץ‪ ,‬ה א ר ג מ ן הוא הים‪ ,‬ה ת כ ל ת הוא‬

‫שלמה‬

‫האויד‪ ,‬האודם הוא האש‪.‬‬

‫חיקוי( ל כ ל א ח ד מ ח ל ק י העולם‪ ...‬׳‬

‫‪ : §184‬כ ת י נ ת ה כ ה ן ה ג ד ו ל מ צ י י נ ת א ת ה א ד מ ה ?‬

‫הם ס מ ל וחיקוי לעולם‪ ,‬וחלקיהם‬ ‫‪,‬‬

‫‪:§118‬‬

‫״ ה כ ת ו נ ת ה י א כ ו ל ה ת כ ל ת ‪ ,‬ס מ ל האויר‪...‬‬

‫התכלת היא השמים ? דמוני הבגד הם רמז לבר־‬ ‫‪ .53‬על הטעות שנפלה בתרגום עיין בתיקוני־טעויות שב‪0‬םר‪.‬‬

‫כחטיבה‬ ‫)הם‬

‫‪ .54‬השוד‪ .‬זיגפריד שם שם‪ ,‬ע׳ ‪.279‬‬

‫‪XLIII‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫ק י ם והפעמונים‬ ‫הטבע‬

‫את‬

‫כולו‬

‫לדעמים‪ .‬הבגד העליון מציין‬ ‫והזהב ש ב ו הוא סמל‬

‫לאוד‬

‫‪ :§119‬״‪...‬הפרחים ה ם ס מ ל האדמה‪...‬‬

‫הדמונים‬

‫)מרמזים( א ת המים‪ ,‬הפעמונים )הם סמל( להת־‬ ‫א מ ת היסודות ומזיגתם‪.‬‬

‫ה ח ו ד ד ב כ ל מקום‪.‬‬

‫‪ : §120‬״ ג ם מ ק ו ם ) ה ת כ ש י ט י ם ( מ ע י ד ב ר ו ר ו ת ע ל‬ ‫מ ה ש נ א מ ר ‪ :‬כ ש ם שהרמונים‪ ,‬הפרחים והפע­‬ ‫מונים הם בשולי הגלימה הארוכה‪ ,‬כ ך גם היסו־‬ ‫דות הנרמזים בהם תופשים א ת המקום התחתון‬ ‫ביותר ש ל ה ע ו ל ם ‪ :‬הארץ‬

‫והמים‪...‬״‬

‫‪ : §185‬ה ח ו ש ן ש ב א מ צ ע ה ב ג ד ה ע ל י ו ן ה ו א ס מ ל‬

‫‪ :§122‬״ ר א ש י ת ‪ ,‬ש ת י א ב נ י ה א י ז מ ר ג ד ו ם ה ע ג ו ­‬

‫היא‬

‫ל ו ת ש ע ל ה כ ת פ י ם מרמזות‪ ...‬א ת ה ש מ ש ו א ת‬

‫לארץ‬ ‫גנגד‬

‫הנמצאת‬

‫בטבור‬

‫העולם‪,‬‬

‫החגורה‬

‫האוקינום‪ ,‬ש ת י אבני השוהם ה ן ה ש מ ש‬

‫והירח‪.‬‬

‫הירח״‪.‬‬ ‫‪ :§124‬״ א י ז ה ד ב ר א ח ר מ ס מ ל ו ת ש ת י ם ־ ע ש ר ה‬

‫‪ : §186‬ש ת י ם ־ ע ש ר ה א ב נ י ה ח ו ש ן ה ן ר מ ז ל ח ד ש י‬

‫האבנים ש ע ל החזה‪ ,‬אם ל א לעיגול הזודיאקום ז‬

‫ה ש נ ה ‪ ,‬ל ע י ג ו ל הז‪1‬די‪8‬ק‪1‬ם‪ .‬מ צ נ פ ת ה ת כ ל ת מ צ י י ­‬

‫‪ :§133‬״ מ ק ו ש ט באופן ז ה ק ר ב ה כ ה ן הגדול א ל‬

‫נ ת א ת השמים והנזר ה ו א הזוהר ה מ ש מ ח א ת‬

‫עבודת הקודש‪ ,‬כדי שלכשיכנם לתפלות המקוב־‬

‫&להים‪.‬‬

‫לות ולקרבנות יכנס א ת ו העולם כולו בסמלים‪,‬‬ ‫שהוא‬

‫נ ו ש א עליו‪ ,‬כלומר‪ ,‬ס מ ל ה א ו י ר בגלימה‬

‫הארוכה‪ ,‬ס מ ל ה מ י ם ברמון‪ ,‬ס מ ל ה א ד מ ה בפר*‬ ‫חים‪ ,‬ס מ ל ה א ש‬ ‫והאיזמרגדים‬

‫בשני‪ ,‬ס מ ל‬

‫השמים‬

‫באפוד‪,‬‬

‫העגולים ש ע ל כתפיו כדמות שני‬

‫חצאי־כדור העולם‪ ,‬א ת שתים־עשרה האבנים על‬ ‫החזה‪...‬‬ ‫כסמל‬

‫כסמל‬

‫עיגול‬

‫הזודיאקיס ו א ת‬

‫החושן‬

‫הכוח המלכד והמסדר הכל״‪.‬‬

‫ולעומת ז א ת אין ל ר א ו ת בפירושי ה ש מ ו ת המקבילים א צ ל ש נ י הסופרים ר א י ה ל ק ש ר ביניהם‪ ,‬מ פ נ י‬ ‫שיוסף ש א ב א ת ידיעותיו‪ ,‬כ פ י ש כ ב ר העירונו למעלה‪ ,‬חלקן מגירסא דינקותא וחלקן ממקורות‬ ‫‪M a‬‬

‫םפדותיים‬

‫•‬

‫יוסף נוהג להסתמר ע ל סופרים נכדים ולהעידם ע ל אמיתית המקרא‪ ,‬ביחוד בספורים ע ל התקופה‬ ‫הקדומה‬

‫ביותר ובמקומות שבהם משתלבים דברי ימי היהודים בדברי הימים ש ל עמים אחרים‪.‬‬

‫ז*נחנו מ ו צ א י ם ב מ ח צ י ת ה ר א ש ו נ ה ש ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ש ו ר ה א ר ו כ ה ש ל מ ח ב ר י ם ה ל נ י ס ט י י ם ‪ ,‬ש י ו ס ף‬ ‫מביא א ת דבריהם אם במפורש ואם בדרך כלל‪:‬‬ ‫‪ (1‬א ק ו ס י ל א ‪ 1‬ס‬ ‫‪ ( 2‬אפיורום‬

‫)‪: (Akusiiaos‬‬ ‫)‪: (Ephoros‬‬

‫ק ד מ ו נ י ו ת א ג ‪ /‬ט ׳ )‪.(§ 108‬‬ ‫״‬

‫־‪ (3‬ברז־םיום‬

‫)‪: (Berossos‬‬

‫״‬

‫‪ (4‬ה י ס ט י א י ־ ו ם ‪.‬‬

‫)‪: (Histiaios‬‬

‫״‬

‫‪,‬‬

‫א ג ‪ /‬ט )‪.(§ 108‬‬ ‫א ג ׳ ‪ ,‬ו ׳ )‪ ($ 93‬ן ט ׳ )‪ ; (§ 107‬י א ‪ /‬ד ׳ )‪ (§ 20‬ו‬ ‫ב ‪ /‬ב ׳ )‪ (§ 34‬ז י ״ א ‪ ,‬א ׳ )‪.(§ 219‬‬

‫*‬

‫ע‬

‫א ג ׳ ‪ ,‬ט ׳ )‪ (§ 107‬ו ד ׳ ‪ ,‬ג ׳ )‪.(§ 119‬‬

‫ל ה ש מ ו ת ה ע ב ר י י ם א צ ל י ו ס ף ו ע ל פ י ר ו ש י ו ב ה ש ו א ה ל פ י ר ו ש י ו ש ל ם י ל ן ן ע י י ן•‪.Siegfried. ZATW, Bd. HI (1883), s. 32ff54‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪XLIV‬‬ ‫‪(5‬‬

‫)‪: (Hicronymos‬‬

‫היר־ונימ־ום‬

‫א ג ‪ /‬ט ׳ )‪ ; (§ 107‬ג׳‪ ,‬ו ׳ )‪.(§ 94‬‬

‫״‬

‫‪(6‬‬

‫הסיודוס‬

‫)‪: (Hesiodos‬‬

‫״‬

‫א ג ‪ /‬ט ׳ )‪.(§ 108‬‬

‫‪(7‬‬

‫היומידיום‬

‫)‪: (Homeros‬‬

‫״‬

‫ז ג׳‪ ,‬ב ׳ )‪.(§ 67‬‬

‫‪(8‬‬

‫הרוידוטוס‬

‫)‪: (Hcrodotos‬‬

‫״‬

‫ה ר ‪ ,‬ב ׳ )‪ »(§ 157‬י א ׳ ‪ ,‬ד ׳ )‪.(§§ 18 ,20‬‬

‫‪(9‬‬

‫הקטאיו־ם‬

‫)‪; (Hekataios‬‬

‫״‬

‫‪(10‬‬

‫הלניקיוס‬

‫א ג ‪ /‬ט ׳ )‪ (§ 108‬ן ז׳‪ ,‬ב ׳ )‪.(§ 159‬‬

‫)‪: (Hcibnikos‬‬

‫״‬

‫א ג ‪ /‬ט ׳ )‪.(§ 108‬‬

‫)‪: ^Diokics‬‬

‫״‬

‫י י ״ א ‪ ,‬א ׳ )‪.(§ 228‬‬

‫)‪:(Mnasacas‬‬

‫״‬

‫א ג׳‪ ,‬ו׳ )‪.(§94‬‬

‫‪ (13‬מו־כום‬

‫)‪: (Mochos‬‬

‫״‬

‫א ג׳‪ ,‬ט ׳ )‪.(§ 107‬‬

‫‪ (14‬מניתיון‬

‫)‪: (Manctho‬‬

‫״‬

‫א ג׳‪ ,‬ט ׳ )‪.(§ 107‬‬

‫‪ (15‬מלכ־ום‬

‫)‪: (Maichos‬‬

‫״‬

‫א ט ״ ו )‪ (§ 240‬ז ל פ י א ל כ ס נ ד ר פיוליהיסט־ור‪.‬‬

‫‪ (11‬ד י ‪ 1‬ק ל ם‬ ‫מנסיאם‬

‫‪(12‬‬

‫‪,‬‬

‫‪(16‬‬

‫מיננדרו־ם‬

‫)‪: (Menandros‬‬

‫״‬

‫ח ד״‪ /‬ג ׳ )‪ :(§ 144‬י״ג‪ ,‬ב ) ‪ ,(§ 3 2 4‬ט י ״ ד ‪ ,‬ב ׳ ) ‪.(§ 2 8 3‬‬

‫‪(17‬‬

‫מגסתינס‬

‫)‪:(Megasthencs‬‬

‫״‬

‫י י ״ א ‪ ,‬א ׳ )‪.(§227‬‬

‫‪(18‬‬

‫ניקולאוס‬

‫)‪: (Nikoiaos‬‬

‫״‬

‫א ג ‪ ,‬ו ׳ ) ‪(§ 9 5‬ז ג׳‪ ,‬ט ׳ ) ‪ :(§ 1 0 8‬ז ד‪,‬׳‪ ,‬ב ׳ ) ‪.(§§ 1 0 3 - 1 0 1‬‬

‫‪(19‬‬

‫סיבילד‪,‬‬

‫)‪: (Sibylla‬‬

‫״‬

‫א ד ‪ /‬ג׳ )‪.(§ 118‬‬

‫‪(20‬‬

‫פ י ל ו ם ט ר ט ו ם )‪: (Phiiostratos‬‬

‫״‬

‫י י ״ א ‪ ,‬א ׳ )‪.(§ ^28‬‬

‫&כל ה ס ו פ ר י ם ה א ל ה מ ז כ י ר י ו ס ף כ מ ה מ ה ם ב ל ש ו נ ם ‪ ,‬ב י ח ו ד א ת ב ר י ס ו ס ‪ ,‬נ י ק ו ל א ו ם מ ד מ ש ק ‪,‬‬ ‫הסיבילי‬

‫א‬

‫ת‬

‫ו א ת מננדר^ס מאפםום? אחרים כגון הרודוטום הוא מ ב י א בלשון כ ל ל י ת ל א ־ מ י ל ו ל י ת ‪,‬‬ ‫ה א ר ו כ ה ה ז א ת שיליסופרים‪ ,‬ביניהם גם לא מפורסמים‪ ,‬בפי יוסף מ פ ת י ע ה והיא‬

‫השורה‬

‫עלול‬

‫ה‬

‫לעורר בנו א ת הרושם‪ ,‬כאילו הוא בקי בספרות ההיסטורית והפריאגיטית ובשירה היוונית ב מ י ד ‪-‬‬ ‫יוצאת‬

‫מ‬

‫ד‬

‫ן‬

‫‪ ,‬לל‪,‬‬

‫א‬

‫כ‬

‫ל‬

‫ו‬

‫א י ן‬

‫ם‬

‫כ‬

‫ל‬

‫ס פ ק‬

‫‪,‬‬

‫ש‬

‫ד‬

‫ה‬

‫ש‬

‫ו‬

‫ם‬

‫ה‬

‫ז‬

‫ה‬

‫מ ו ט ע ר‬

‫‪,‬‬

‫ה ו א י‬

‫יוסף לא קרא א ת כתבי כל ה ם ו פ ר י‬

‫‪0‬‬

‫הנזכרים ואף לא מקצתם‪ .‬הוא י ד ע א ו ת ם ר ק י ד י ע ה ק ט ו ע ה ומכלי שני‪ .‬ה מ ח ב ר י ם ה א ל ה ל א ע ס ק ו‬ ‫בענינים קרובים ללבו ש ל יוסף ואין להבין‪ ,‬ל ש ם מ ה היה לו ל ש ק ו ד על דברים׳ ש ל א נגעו ל ו‬ ‫באופן‬

‫ה ה י ס ט ו ר י ת ו ה פ ר י א ג י ט י ת ל א היתד‪.‬‬

‫בלתי אמצעי‪ .‬השכלתו‬

‫בודאי‬

‫רחבה‬

‫במידה‬

‫שי‬

‫ש‬

‫'מק‪-‬ם להניח‪ ,‬ש ר א ה ע נ י ן ר ב ל ע צ מ ו ל ע ס ו ק ב מ פ ו ר ט ב ס פ ר י ם שונים‪ ,‬ה מ ט פ ל י ם ב ח ל ק זה או א ח ר ש ל‬ ‫ה‬

‫ד‬

‫מ‬

‫ע‬

‫י‬

‫ם‬

‫ה‬

‫נ‬

‫ה‬

‫ז‬

‫ר‬

‫י‬

‫ם‬

‫ב‬

‫י‬

‫״‬

‫ג‬

‫נ‬

‫א‬

‫ך‬

‫פ‬

‫י‬

‫ו‬

‫ד‬

‫)‬

‫א‬

‫ג‬

‫‪/‬‬

‫‪6‬‬

‫! §( מ ו ד ה י ו ס ף ‪ ,‬ש א י ן ה ו א ב ק י ב י ו ת ר ב כ ת ב י ס ו פ ר י ם‬

‫כגון הלניקום‪ ,‬אקוםילאום‪",‬אפורום‪ ,‬טימאיום ואחרים‪ .‬אם אנחנו רואים‪ ,‬ש ה ו א מ ב י א ב כ ת ב ־ פ ו ל מ ו ס‬ ‫זה‬

‫פחות או י ו ת ר ' א ת הסופרים הנזכרים‬

‫בקדמוניות״"‬

‫כלומר׳ שהיקף השכלתו ההיסטורית‬

‫‪ .55‬ב כ ת ב נ ג ד א פ י ו ן מ ז כ י ר י ו ס ף א ת ה ם ו ם ר י ם ה א ל ה ‪ :‬מניחו־ן ) א י ״ ד ו ה ל א ה ‪ § 75 ,‬ו כ ו י ( ‪ ,‬דיא‪1‬ס ) ע ם ע ם י״ז‪12 ,‬י § י כ ו ׳ ( ‪.‬‬ ‫‪13‬מךר‪1‬ם ‪ ) o l c ^ n‬ע ם‬

‫ש‬

‫ט‬

‫י״ ‪,‬‬ ‫ח‬

‫‪6‬‬

‫!‪ § 1‬ו כ ו י ( ; בר‪1‬ס‪1‬ם ) ע ם ע ם ״ ט ו ה ל א ה ‪§ 123 ,‬י; ] ז י א ו מ ל כ ט י ס ) ע ם ע ם כ ״ ב ‪ § 165 ,‬ו כ ו ׳ >‬

‫ה ר ק ט ו ם ) ש ם ש ם כ ״ ב ‪ § 168 ,‬ו כ ו י ( • ‪ ,‬ו י ר י ק ‪ 1‬ם ) ע ם ע ם כ ־ ב ‪ § 172 ,‬ו כ ו ׳ ( ; ‪ ,‬ק ל י ^ ך נ ו ם ) ע ם ע ם כ י ב ‪ § 176 ,‬וכי׳(; יך‪,‬קאי‪1‬ס ) ע‬ ‫כ‬

‫מ‬

‫ש ם כ י ב ‪ § 183 ,‬ו ב ו ׳ ( ! ‪ 1‬ג ח ך י ד ם ) ע ם ש ם כ ״ ב ‪ § 205 ,‬ו כ ו ׳ ( ; ר ‪ :‬ר י } י מ י ס ?י‪.‬ק!־ך;ה ) ע ם ע ם כ י ג ‪ § 213 ,‬ו כ ו ׳ ( ! ס י א י פ י ל ו ס ‪ ,‬ם י א ‪ 1‬י ו ט ‪ 1‬ס ‪,‬‬ ‫‪5‬‬

‫‪8‬‬

‫?‬

‫ד ; ס י » ם ‪ ,‬ז»;־ין!ט‪ 1‬נם‪ ,‬ה ך מ ו ן נ ם ‪ ,‬א ב י מ ר ו ס ‪ ,‬ק‪1‬נ‪1‬ן‪ ,‬ז־יסיריי־ן)שם ש ם כ י ג ‪ !(§ 216 ,‬ד מ ט ך י ‪ 1‬ס ) ש ם ש ם כ ״ ג ‪ § 218 ,‬י ו ס ף ט ו ע ה כ א ן‬ ‫;‬

‫‪8‬‬

‫ט ע ו ת ג ס ה ב ז ה ו ת ו א ו ת ו ע ם ד מ ט ר י ו ם מ ^ ר ‪ 1‬ן ‪ ,‬ש ח י ב ש נ ו ת ‪ 233 - 345‬ב ע ר ך ל פ ס ' ה‬ ‫ה י ה ו ד י ( ! ‪ 2‬י ך ם ‪ 1‬ן ) ש ם ש ם ל ״ ב ‪ § 288 ,‬ו כ ו ׳ ( ; ‬

‫ן‬

‫ש‬

‫ל‬

‫א‬

‫ת‬

‫ה‬

‫כ‬

‫ע‬

‫ל‬

‫התאמצות להכניס ביטויים מפתיעים ובלתי‪-‬רגילים מאוצר הלשון היוונית של התקופה ה ק ל ס י ת ‪.‬‬ ‫יש ה ב ד ל עיקרי ב ב ח י נ ת הסגנון בין ה מ ח צ י ת ה ר א ש ו נ ה ש ל ״קדמוניות‬

‫ברם‬

‫‪, ,‬‬

‫למחציתן השביה‪.‬‬

‫ה ע י ב ו ד ה ר י ט ו ר י ש ל זו ה ש נ י ה ה ו א מ פ ו ר ט י ו ת ר מ ש ל ה ר א ש ו נ ה ‪ .‬א ת ה ע ו ב ד ה ה ז א ת ה ו כ י ח ת י ק ר י י‬ ‫הנז‬

‫בספרו‬

‫‪, ,‬‬

‫ההלניסטי‬ ‫החומר‬

‫כ ר‬

‫‪°‬‬

‫‪2‬‬ ‫ו א נ‬

‫י מקור‪ ,‬ל ה ב י א א ת ה ח ו מ ר ה ש י י ך ה נ ה ב י ת ר פ י ר ו ט ב ס פ ר י ע ל י ו ס ף ה י ה ו ד י‬

‫העובדה הזאת קשורה ודאי במידה רבה ביחסי המקורות של שני חלקי ה ״ ק ד מ ו נ י ו ת ‪:‬‬

‫של החלק השני‬

‫שאוב‬

‫ממק־רות יווניים ולטיניים ובפרקים ידועים גם‬

‫מתוך‬

‫תיאור‬

‫ה מלחמות״ ליוסף‪ ,‬לפיכך היה העיבוד הריטורי של החלק הזה קל מעיבוד החלק הראשון‪ ,‬ה מ ב ו ס ם‬ ‫ביחטיב ת ר ב ו ת ע ל ה מ ק ר א ב ת ר ג ו ם ה ש ב ע י ם ‪ ,‬כ ל ו מ ר ע ל מ ק ו ר כ ת ו ב ב ל ש ו ן ה מ ו נ י ת ‪ ,‬ב ע ל ת צ ב י ו ן‬ ‫ט‬

‫י‬

‫פ‬

‫מ א‬

‫ס י‬

‫ן ד ‪ .‬לפיכך ה ס ת פ ק יוסף ב מ ח צ י ת הראשונה של ״קדמוניות‬

‫‪, ,‬‬

‫ב ע י ב ו ד ש ט ח י ש ל פרקי‪-‬‬

‫הספור והתרכז בעיקר בעיבוד הריטודי המפורט של מקומות ידועים‪ :‬נאומים ועלילות אהבה‪ .‬א י ‪-‬‬ ‫א פ ש ר לנו לטפל בכל המקומות במסגרת הצדה העומדת לרשותנו‪ .‬נסתפק בנתוח דוגמה א פ י נ י ת‬ ‫‪u‬‬

‫כ‬

‫‪ T O n‬״‬

‫א‬

‫‪t O Q‬‬

‫‪ .Thackeray. Josephus. the man and historian. .‬בספרי על יוסף היהודי ההלניסטי אביא את החומר ה נ ו ג ע‬ ‫‪P‬‬

‫ן‬

‫‪1‬‬

‫‪,‬‬

‫‪s,p.0‬‬

‫‪s361.‬‬

‫‪ .19‬יוסף מספר במבוא ל״מלחמות״)ה׳ ‪ ,(§ 16‬שהספר עלה לו בדמים רבים‪ .‬אותו דבר יבמידה יתרה אפשר להגיד ע ל ‪ ,‬ק ד מ י נ י י ת ׳ ‪/‬‬ ‫שהעתקתן בלבד דרשה בל״ ספק סכומים ניכרים‪ .‬ב״גגד אפיון׳ א ט ׳ ) ‪ (§ 5 1‬מספר יוסף‪ ,‬שהוא מ כ ר את ‪.‬מלחמות״ ליהודימ‬ ‫רבים‪ ,‬בלי ספק כדי לכסות את ההוצאות המרובות ולהרויח‪.‬‬ ‫‪ .20‬השוה ביחוד על הספרים ייז—ייט שם שם‪ ,‬ע׳ ‪ 108‬ואילך‪.‬‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬

‫‪LXI‬‬

‫א ח ת ו א ף זה ר ק מ ב ח י נ ת ה מ ב נ ה ה א ר כ י ט ק ט ו נ י ו ה ה ש ת י י כ ו ת לסוג ר י ט ו ד י ידוע‪ .‬כוונתנו לנאום‬ ‫י ה ו ד ה ל פ נ י י ו ס ף ל פ נ י ה ת ו ד ע ז ה א ל א ח י ו ) ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ב ו ‪ /‬ח ׳ ‪.(§§ 158—136‬‬ ‫הנאום מבוסס ע ל ב ר א ש י ת מ ״ ה י״ח—ל״ד‪ .‬ד ב ר י יהודה בתורה הם פ ש ו ט י ם ועדינים כ א ח ד ‪ :‬הוא‬ ‫ע ו ב ר ב ק י צ ו ר ע ל ה מ א ו ר ע ו ת מ ן הרגע‪ ,‬ש ב ו נ פ ג ש ו ה א ח י ם ע ם יוסף‪ ,‬מ ת א ר ב מ ל י ם ק צ ר ו ת ו ע ד י נ ו ת‬ ‫א ת צ ע ר ה א ב הזקן על אבדן בנימין ומוסר א ת עצמו להיות ל ע ב ד ת ח ת האח‪ .‬יהודה אינו נוגע‬ ‫איפוא בשאלה‪ ,‬אם הפשע בוצע על־ידי בנימיו ואם לא — מבראשית מ״ד‪ ,‬ט״ז מסתבר‪ ,‬שהוא נוטה‬ ‫לדעה‪ ,‬שאין כאן מ ע ש ה ־ פ ש ע א ל א עונש אלהים על ה מ ע ש ה כלפי יוסף — א ל א הוא מתחנן על האח‪.‬‬ ‫נעיין ע ת ה בנאום שב״קדמוניות״ ונראה‪ ,‬מ ה הוא תוכן דברי יהודה כ א ן ‪ :‬ה פ ת י ח ה ה י א ה ו ד א ה‬ ‫מ פ ו ר ש ת ב פ ש ע‬ ‫למעשה‬

‫)‪ : (§ 140‬ה א ח י ם א מ נ ם ה ת ח י י ב ו ב נ פ ש ם ‪ ,‬א ו ל ם י ו ס ף כ א ד ם א צ י ל ־ ד ו ח ‪ ,‬מ ס ו ג ל‬

‫נדיב כלפי פושעים‪ .‬הדברים האלה מ ש מ ש י ם מעבר לרעיון‬

‫ה ש נ י ‪ ,‬הוא רעיון הצלת‬

‫הפושעים מ מ ו ת ‪ :‬הרי הצילם פ ע ם בתתו להם אוכל להחיות נ פ ש ם ; אלהים הוא שהביאם במצוקתם‬ ‫ז*‪ ,‬כ ד י ל י ת ן ל י ו ס ף ה ז ד מ נ ו ת ט ו ב ה ל ג ל ו ת א ת א צ י ל ו ת ו ב כ ל ז ה ר ה )‪ .(§§146—142‬מ כ א ן ע ו ב ר‬ ‫הנאום‬

‫ה ש ל י ש י ‪ ,‬הוא גורל ה א ב הזקן‪ :‬הוא‪ ,‬הישיש והאדם הישר‪ ,‬לא יוכל ל ע מ ו ד‬

‫למוטיב‬

‫בפני הפורענות ה ח ד ש ה ש ל אבדן בן נוסף ע ל זה ש כ ב ר קיפח‪ ,‬וביתר דיוק ש ל אבדן כל בניו —‬ ‫שהרי מות בנימין פירושו מ ו ת כולם — וירד ביגץ שאולה עוד טרם תגיע אליו ה ש מ ו ע ה על סופם‬ ‫ה מ ח פ י ר ש ל בניו‪ .‬יוסף י כ ב ד א ת ע צ מ ו ב מ ע ש ה א צ י ל כ ל פ י אביהם‪ ,‬ש ה ר י גם ה ו א אב‪ ,‬ו מ ל ב ד ז ה‬ ‫י נ ה ג כבוד באלהים אבי־כל‪ .‬והנאום מסתיים במוטיב ר ב י ע י ‪ :‬יחון יוסף אותם‪ ,‬דוקא משום ש ה כ ו ח‬ ‫ב י ד ו ל ה מ י ת ם ‪ ,‬ו י ו כ י ח ב ז ה א ת ה ט ב ע ה ע ל י ו ן ‪ ,‬ש נ ח ן בו‪ .‬ה ו א ‪ ,‬ה א י ש ה נ ע ל ה ‪ ,‬י ת ן ד ע ת ו ע ל כ ך ‪ ,‬א ם‬ ‫ט ו ב לענוש צעיר‪,‬‬

‫״שתכונתו‬

‫עדיין לא‬

‫ה ו ש ת ת ה ״ )‪ ,(§156‬א ו א ם מ י ד ה א נ ו ש י ת ה י א‬

‫לסלוח‪.‬‬ ‫א י ן צורך להרבות מלים כדי לראות‪ ,‬שלפנינו נאום ריטורי לפי כל סממני המליצה היוונית‬ ‫ה א מ נ ו ת י ת בימיו ש ל יוסף‪ .‬ה מ ר ח ק בינו ובין ה ס פ ו ר ה פ ש ו ט ב ת ו ר ה ג ד ו ל ב מ י ד ה כ ז א ת ‪ ,‬ש א י ן ל ד ב ר‬ ‫כ מ ע ט ע ל שום ק ר ב ה ביניהם‪ .‬ד ב ר א ח ד ב ל ב ד מ ש ו ת ף לשניהם והוא ב ק ש ת חנינה‪.‬‬ ‫היא‬

‫הציר‪,‬‬

‫שעליו‬

‫סובב כל‬

‫החנינה‬

‫ה נ א ו ם ‪ .‬אולם אין ל ק ב ו ע ע ל ס מ ך ע ו ב ד ה זו ב ל ב ד א ת‬

‫טיבו הריטורי ש ל הנאום‪ .‬כ ד י ל ע מ ו ד עליו‪ ,‬א נ ו צריכים ל צ ר ף ע ו ד ש ת י נקודות חשובות‪ ,‬ש ה ד ג ש נ ו‬ ‫בתוכן ה נ א ו ם ‪ :‬א(‬ ‫המעשה‬ ‫נאומי‬

‫ההודאה‬

‫חוסר‬

‫ב פ ש ע )‪ ;(§140‬ב(‬

‫)‪ . ( § 156‬ה ס י מ נ י ם ה א ל ה מ ו כ י ח י ם ב ה ח ל ט ‪,‬‬ ‫ב י ת ־ ה מ ש פ ט‪,‬‬

‫העוסקים‬

‫בבקשת‬

‫התבונה של‬

‫שהנאום‬

‫חנינה‬

‫בנימין‬

‫שלפנינו‬

‫לפושע‬

‫כגורם‬

‫שייך‬

‫במסיבות‬

‫לסוג‬

‫ידועות‪.‬‬

‫מ ה ט י ב ן ש ל א ל ה י א ת ה ת ש ו ב ה ע ל ש א ל ה זו נ מ צ א ב ס פ ר ל י מ ו ד ה ר י ט ו ר י ק ה ‪ ,‬ה מ י ו ח ס ש ל א ב צ ד ק‬ ‫לקיקרו והמבוסם על תורת הדיטוריקה היוונית העתיקה‪ ,‬ש ל א נשתמרה במקורה‬ ‫‪auctor ad Herennium‬‬

‫‪2 1‬‬

‫‪ ,‬הלא הוא‪:‬‬

‫״ ‪ .‬אנו קוראים כאן)‪ : (1,14,24‬״מצב ב ע ל אופידיוניהוא׳ כ ש ה מ ע ש ה‬

‫א י נ ו ש נ ו י ב מ ח ל ו ק ת ו ה ב ע י ה ה י א ‪ ,‬א ם ה ו א נ ע ש ה ב ד י ן א ו ש ל א ב ד י ן ‪ .‬ש נ י ח ל ק י ם ב מ צ ב זה‪ ,‬א ח ד‬ ‫מ ה ם נ ק ר א מ צ ב מ ח ל ט ו ה ש נ י — ט ע ו ן סיוע‪ .‬מ צ ב מ ח ל ט ה ו א ‪ ,‬כ ש ה נ נ ו טוענים‪ ,‬ש מ ה ש נ ע ש ה בדין‬ ‫ג ע ש ה ו א י ן מ ם ת ע י י ם ב ש ו ם ד ב ר מ ן החוץ‪ ...‬מ צ ב ט ע ו ן ס י ו ע ה ו א ‪ ,‬כ ש ה ם נ י ג ו ר י ה ב כ ו ח ע צ מ ה ה י א‬ ‫ה ל ש ה והיא מ ת ח ז ק ת על־ידי סייע מן החוץ‪ .‬ב מ צ ב טעון סיוע א ר ב ע ה ח ל ק י ם ‪ :‬הודאה‪ ,‬ד ח י ת הפשע‪,‬‬ ‫ה ע ב ר ת ה פ ש ע והשוואה‪ .‬ה ו ד א ה ה י א ‪ ,‬כ ש ה א ש ם מ ב ק ש ס ל י ח ה ‪ .‬היא נחלקת ל ה ת ח ט־‬ ‫‪ 21‬השוד‪,E. Norden, Antike Kunstprosa ,‬‬

‫השוה‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫‪6‬‬

‫‪4‬‬

‫‪f‬‬

‫‪f‬‬

‫‪,‬‬

‫‪LXI1‬‬ ‫אות‬

‫מבוא ל״קדמוניות היהודים״‬ ‫ולבקשת‬

‫בכוונה‬

‫רחמים‪.‬‬

‫תחילה‪ .‬היא‬

‫למדים‪ ,‬שהמיג ה נ ק ר א‬ ‫מכחיש‪,‬‬

‫התחטאות‬

‫נחלקת‬

‫‪purgatio‬‬

‫היא׳ כ ש ה א ש ם‬

‫טוען‪ ,‬ש ל א ע ש ה‬

‫ל ט ע נ ת ח יו ס ר ־ ת ב ו נ ה‪ ,‬ג ו ר ל ‪ ,‬א ו נ ם ו כ ר י ״ ‪ .‬מ כ א ן א ב ר‬

‫)התחטאות( נוגע למקרה‪ ,‬ש ה פ ו ש ע מודה באשמתו‪ ,‬א ל א ש ה ו א‬

‫ש ע ש ה א ת מ ע ש ה ו בזדון‪ .‬ה ו א יכיל ״ ל ה ת ח ט א‬

‫הריטורית‬

‫מ ע ש ה ר‬

‫‪, ,‬‬

‫‪,‬‬

‫ב ט ע נ ת חוםר־תבונה וכו ‪.‬‬

‫התיאורית‬

‫נותנת הוראות מפורטות‪ ,‬כיצד לפתח א ת רעיון ^‪)imprudcntia‬חםר־תבונה( ו כ ו‬

‫כל אלה הם רק‬ ‫ש ל ‪purgatio‬‬

‫‪loci communes‬‬

‫‪3 4 ,‬‬

‫‪.‬‬

‫)אמצעים מקיבלים( של הסוג הזה והנואם ש ב א לידו מ ק ר ה‬

‫מחויב לשים ל ב אליהם‪ ,‬כי ב ד ר ך זו ה ו א מוכיח חוסר כוונה ת ח י ל ה והוא יכול ע ל‬

‫כ מ ך זה ל ב ק ש חנינה לפושע‪.‬‬ ‫‪ purgatio‬ט ב ו ע י ם ג ם ב נ א ו ם ה נ ד ו ן ש ל ״ ק ד מ ו נ י ו ת ״ ‪ :‬ה א ח י ם‬

‫והנה כל הקוים האפיניים האלה ש ל‬

‫מודים בפשע‪ .‬זאת היא פ ת י ח ת הנאום‪ ,‬כלומר‬ ‫הודאה‪,‬‬ ‫כוונה‬

‫‪ conditio sine qua non‬ש ל ב ק ש ת ח נ י נ ה ‪:‬‬

‫בלי‬

‫‪ ,concessio‬א י ן ‪ ,purgatio‬ש ה ר י ה א ח ר ו נ ה ה י א ח ל ק מ ה ר א ש ו נ ה ‪ .‬ה ח ו ל י ה ה ש נ י ה ‪ :‬ה כ ח ש ת‬ ‫תחילה‪ ,‬איננה נזכרת‬

‫השלישית‪:‬‬

‫שהיא‬

‫במלים מפורשות‪ .‬אולם אין ספק‪,‬‬

‫מובלעת בתוך‬

‫החוליה‬

‫האחים מ ב ק ש י ם מיוסף‪ ,‬שיחוה דעתו‪ ,‬א ם בנימין ל א ע ש ה א ת מ ע ש ה ו מ ת ו ך ח ו ט ר‬

‫תבונה בגלל גילו הצעיר‪ .‬ברור‪ ,‬ש מ ט ר ת ה ב ק ש ה ה ז א ת ה י א לסלול — ע ל ‪ -‬י ד י הראיה‪ ,‬ש מ ע ש ה ‪-‬‬ ‫ה פ ש ע ב א מ ת ו ך חוסר־תבונר‪ .‬ש ל ה צ ע י ר — א ת ה ד ר ך לטענה‪ ,‬ש ל א ה י ת ה כ ל כוונת־זדון ו מ ש ו ס‬ ‫כ ך ה ו א ר א ו י לחנינה‪ .‬א ם כן‪ ,‬ה ר י ע ל כ ר ח נ ו א נ ו ב א י ם ל כ ל ל מ ס ק נ ה ‪ ,‬ש ה נ א ו ם ה נ ד ו ן ה ו א ח י ב ו ר‬ ‫ריטורי‪ ,‬ש נ ע ש ה לפי כל הכללים העיקריים‬

‫‪2 3‬‬

‫ש ל סוג ״טעון סיוע״ י " ‪ .‬אנו דשאים להניח כ ב ט ח ו ן‬

‫ג מ ו ר ‪ ,‬ש י ו ס ף ל א ח י ב ר א ת ה פ ר ק ה ז ה ‪ :‬ה ו א פ ר י ע ט ו ש ל ריטו*ר ה ל נ י ס ט י ב ר ו מ י ‪ ,‬ש ע ש ה א ו ת‬ ‫במחיר כסף על־פי ה ז מ נ ה ולפי הוראות מפורטות‪ .‬ע ל כ ך מעידה גם הלשון המצוחצחת‪ ,‬ה מ צ ט י י‬

‫ר‬

‫ב מ‬

‫ה ן באוצר מלים מ ס ו ל ס ל ו ת והן ב מ ב נ ה ה א מ נ ו ת י ש ל ה מ ש פ ט י ם ‪ .‬נ ו צ ו ת ־ ק י ש ו ט זרות‪ ,‬ד ו מ ו ת ל א ל ה‬ ‫ש ב נ א ו ם יהודה‪ ,‬אם כי מ מ י ן אחר‪ ,‬נ מ צ א ו ת‬

‫ב פ ר‬

‫קי ה‬

‫ג נ א‬

‫י)‪)eY* o 6‬והשבח(‬ ‫‪Y q‬‬

‫‪v0l‬‬

‫‪3‬‬

‫^^ לשאו(‬

‫ברם‪ ,‬ע ל כל א ל ה נ ד ב ר במקום אחר‪.‬‬ ‫ה ח פ ץ לקרב‪ .‬א ת ק ה ל ה ק ו ר א י ם ה ה ל נ י ם ט י י ם ־ ה ר ו מ א י ם ו ל ה ק ל ע ל י ה ם א ת ה ק ר י א ה ב ס פ ר ו ה י ה‬

‫ו ד י‬

‫ג ר ם לו ליוסף‪ ,‬ש י ו ו ת ר ויתור ק י צ ו נ י ב ע נ י ן ה ש מ ו ת העבריים‪ .‬ה ו א מ ת א כ ז ר מ מ ש לצורה ה ע ב ר י ת‬ ‫של שמות המקרא ומשווה להם צורה יוונית במידת ה א פ ש ר והבלתי־אפשר‪ ,‬ומכניסם‬

‫במיטת‬

‫סדום ש ל הנטיה היוונית בלי יוצא מן הכלל ובניגוד גמור לתרגום השבעים‪ ,‬השומר כרגיל ע ל‬ ‫הצורה‬

‫ה ע ב ר י ת ומיוון ר ק ש מ ו ת מ ו ע ט י ם " ‪ .‬יחסו זה ש ל יוסף א ל הצורה מובן בהחלט‪ .‬ל ע ו מ ת‬

‫השבעים‪,‬‬

‫ש ע ש ו א ת עבודתם בשביל יהודים הלניסטיים‪ ,‬א ש ר עם היותם חסרי ידיעה מ מ ש י ת‬

‫‪.Juridicialis constitutio est cum factum convenit, sed iure an iniuria factum sit quaeritur. Eius constitutionis partes .23‬‬ ‫‪‬

‫‪ .‬׳ לפיכך אין הכהן הגדול קרב אל מת‪ ,‬בה‬

‫א‬

‫ב‬

‫ל‬

‫ש‬

‫א‬

‫ע‬

‫‪1,‬‬

‫ע‬

‫ה‬

‫י ן‬

‫ל‬

‫ש‬

‫^‬ ‫א‬

‫ן‬

‫נ‬

‫ן‬

‫א‬

‫א‬

‫ם‬

‫‪277‬‬

‫ויקרא כ״א‪,‬‬ ‫י״א! ב׳ ג׳‬ ‫‪278‬‬

‫ר‬

‫על ש א ר הכהנים להתקרב אל אחיהם והוריהם ובניהם שמתו‪ .‬עליהם להיות תמימים‬ ‫)בב&דם(‬ ‫ב‬

‫מ‬

‫נ‬

‫ת‬

‫למקדש‪.‬‬ ‫אורח‬

‫ו‬

‫ת‬

‫בתכלית‪ ,‬ל ל א כל מוס‪.‬‬ ‫ק‬ ‫ו ד ש (‬

‫) ד ן‬

‫ע‬

‫ם‬

‫י‬

‫ף‬

‫ת‬

‫וציוה‪ ,‬ש ה כ ה ן ש א י נ ו ש ל ם ב ג ו פ ו י ק ח את• ח ל ק ו‬ ‫א‬

‫ה כ ך ן נ י ם ׳‬

‫ן‬

‫ל‬

‫ס‬

‫א‬

‫ם‬

‫ע‬

‫ף‬

‫י‬

‫ל‬

‫ל‬

‫ן‬

‫ע‬

‫ל‬

‫ן‬

‫ע‬

‫ת‬

‫ן‬

‫ל‬

‫מ‬

‫ן‬

‫ב‬

‫ן‬

‫ן‬

‫ח‬

‫ל‬

‫ה‬

‫ה‬

‫ויקרא‬

‫כ״א‪ ,‬י׳־י״ד‬

‫ת‬

‫נ‬

‫ב‪.‬‬

‫ויקראכ״א״ז׳‬

‫ש ב ו י ה או־ נ ש י ם ‪ ,‬ה מ ת פ ר נ ס ו ת מ ת ג ר נ ו ת ו מ פ ו נ ד ק ו ת א ו ש נ פ ר ד ו מ ב ע ל י ה ן ה ק ו ד מ י ם‬

‫בתולה‬

‫**‬

‫ו ל ב ו א ע ל ב ה מ ו ת ו ל ח ש ו ק מ ש כ ב ־ ז כ ר מ ת ו ך ר ד י פ ה א ח ד י ה ה נ א ה האסורה•‬

‫מיפיים של הנערים‬

‫הדברים‬

‫וכן‬

‫משה‬

‫לאשה‬

‫ה‬

‫ס‬

‫ויקרא כ״א‪,‬‬ ‫י״ז! כ״א כ״ג‬

‫וציוה‪ ,‬שיהיו טהורים לא ב ע ב ו ד ת ה ק ו ד ש בלבד‪ ,‬א ל א ישתדלו‪ ,‬שגם כ ל‬

‫חייהם יהיה ל ל א דופי‪.‬‬

‫‪279‬‬

‫ו מ ט ע ם זה ה ד י א ל ה הלובשים א ת ב ג ד הכהונה הם‬

‫א נ ש י ם ל ל א מ ו ם ו ט ה ו ר י ם ב כ ל ופכחים‪ ,‬מ ש ו ם ש א ס ו ר ל ה ם ל ש ת ו ת יין‪ ,‬כ ל ע ו ד ה ם‬ ‫לובשים א ת ב ג ד )הכהונה(‪ ,‬ולא ע ו ד א ל א שגם ה ב ה מ ו ת ‪ -‬ש מ ק ר י ב י ם ש ל מ ו ת הן ואין‬ ‫בהן מום‬ ‫אלה‬

‫‪2 0 6‬‬

‫הם‬

‫א‪1‬לם‬

‫איפוא‬

‫היו‬

‫לעשותם‬ ‫מחרישה‬

‫‪.‬‬ ‫החוקים‬

‫עוד• כאלה‪,‬‬

‫שמסר‬ ‫שחזה‬

‫משה‬

‫)וקבע(‬

‫)לנו(‬

‫שכוחם‬

‫היה‬

‫אותם‬

‫מראש‪,‬‬

‫אף־על־פי‬

‫בזמן שיכבשו א ת ארץ כנען‪.‬‬ ‫ונטיעה‬

‫שתוציא‪-‬הארץ‬

‫יפה‬

‫בימי‬

‫עוד‬

‫שישב‬

‫‪280‬‬

‫חייו‪.‬‬

‫בשנה השביעית נותן הוא לארץ מנוחה‬

‫סאל‪-‬יה י ה י ה ל ש י מ ו ש מ ש ו ת ף ל כ ל מ י ש י ר צ ה ‪ • ,‬ל ב נ י ה ע ם • ו ל נ כ ר י ם ‪,‬‬

‫ח‬

‫ה‬

‫מ‬

‫ש‬

‫י‬

‫ם‬

‫ז‬

‫ה‬

‫א‬

‫ק‬

‫ת‬

‫ן‬

‫א‬

‫ר‬

‫י‬

‫יובל‪-,‬בו מ ש ת ח ר ר י ם ב ע ל י ה ח ו ב ו ת מ ח ו ב ו ת י ה ם • ו נ ש ל ח י ם ה ע ב ד י ם ל ח פ ש י‬ ‫‪1,‬‬ ‫ל‬ ‫‪ ,‬ל ‪.‬‬ ‫ה‬

‫ם‬

‫א‬

‫אחד החוקים‬

‫ויקרא‬

‫כ מ ג מ ת המנוחה מ ע ב ו ד ה ביום השביעי‪ ,‬שציוה גם עליהם‪ .‬ומה‬

‫כזו‪ .‬מ ק י פ ה ‪ :‬ה מ ש י ם ש נ ה ב ס ך ה כ ל ‪ .‬ל ש נ ת‬

‫ה‬

‫‪-‬‬

‫במדבר‪,‬‬ ‫‪281‬‬

‫ולא •יישמר ש ו ב ‪ -‬ד ב ר ממנו‪ .‬כ ן י ש ‪ .‬ל ע ש ו ת גם מ ק ץ ש ב ו ע ־ ה ש נ י ם ה ש ב י ע י ‪ .‬ת ק ו פ ה‬ ‫)שלמה(‬

‫ג‪.‬‬

‫ש‬

‫מ‬

‫‪b 2 0 7‬‬

‫ש‬

‫ה‬

‫ך | ן צ י א‬

‫ך‬

‫י‬

‫נ‬

‫ם‬

‫ע‬

‫ב‬

‫ד‬

‫ו‬

‫ת‬

‫ן‬

‫ל‬

‫א‬

‫ע ן נ ש‬

‫מ‬

‫ן‬

‫ת‬

‫ב ז ‪2 0‬‬

‫ן‬

‫ה‬

‫ם‬

‫ב‬

‫נ‬

‫י‬

‫ה‬

‫ע‬

‫ם‬

‫ה‬

‫ם‬

‫‪2 0 7‬‬

‫ש‬

‫ע‬

‫‪ .‬ו כ ן מ ח ז י ר מ ש ה ב א ו פ ן זד‪ .‬א ת ה ^ ד ו ת ל ב ע ל י ה ם ה ק ו ד מ י ם ‪:‬‬

‫היובל — פירוש השם דרור‬

‫‪2 0 8‬‬

‫ב‬

‫ע‬

‫ב‬

‫ך‬

‫ל‬

‫‪282‬‬ ‫ם‬

‫ויקרא כ״ה‪,‬‬ ‫^ ל ״ ט מ״א‬

‫ן‬

‫כשבא‪283‬‬

‫— מ ז ד מ נ י ם ז ה ש מ כ ר א ת ה נ ח ל ה וזד‪ .‬ש ק נ ה ו ע ו ש י ם‬ ‫‪S a 2 0‬‬

‫כ ה‪ ,‬ח י ״ ב‬

‫‪ ,‬הלא‬ ‫^‬ ‫ר‬

‫ויקרא‬

‫‪0‬‬

‫ויקרא‬

‫'וייקרא כ״ה!‬

‫ח ש ב ו ן הפירות״ וההוצאות‪ ,‬ש ה ו צ א ו ע ל ה נ ח ל ה • ‪ .‬ואם נמצא‪ ,‬ש ה פ י ד ו ת ע ו ל י ם ‪ .‬״ ״‬ ‫‪284‬‬ ‫)על •ההוצאות(‪ ,‬מקבל המוכר א ת השדה‪ ,‬ואם ההוצאות עודפות‪-,‬ישלם )המוכר(‬

‫כ ״ י ר כ‬

‫"‬

‫ח‬

‫קדמוניות• היהודים‬

‫‪102‬‬

‫א ת המגיע )למלוי( ה ח ס ר ויחזיק בנחלתו‬ ‫ויקרא‬

‫‪285‬‬

‫כ ז י ה ‪ ,‬ל״א‬

‫‪2 0 9‬‬

‫‪ .‬ו א ם ח ש ב ו ן ה ת ב ו א ו ת ו ה ה ו צ א ו ת שוד‪,‬‬ ‫וקבע‪ ,‬שהחוק הזה כוחו‬

‫הוא‪ .‬נ מ ס ר ת ה א ד מ ה ע ל ־ י ד י ה מ ח ו ק ק ל ב ע ל י ה הקודמים‪.‬‬

‫יפה גס לגבי הבתים‪ ,‬ש נ מ כ ר ו בכפרים‪ .‬כי א ש ר לבתים‪ ,‬שנמכרו בעיר‪ ,‬ק ב ע ה ל כ ה‬ ‫אחרת‪:‬‬

‫ויקרא כ״ה‪.‬‬ ‫כ״ט־ל׳‬

‫א ם ה ח ז י ר לו )כאן(‬

‫הקונה‬

‫‪286‬‬

‫להחזיר את ה ב י ת ן‬ ‫וקיימת ה י א‬

‫שדידה‬

‫‪2 1 0‬‬

‫‪.‬‬

‫את הכסף לפני שמלאה השנה‪ ,‬מכריח המחוקק א ת‬ ‫ואם מ ל א ה השנה‪,‬‬

‫מ א ש ר הוא למי שקנה‪,‬‬

‫שקנייתן‬

‫ס ד ר ־ ח ו ק י ם ז ה ל מ ד ה‪$‬ןה מ פ י א ל ה י ם ב ש ע ה ש ת ק ע א ת‬

‫מ ח נ ה צ ב א ו ת ה ע ב ר י ם ב ת ח ת י ת ה ר סיני‪ ,‬והוא מ ס ר ו ב כ ת ב לעברים‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫‪287‬‬

‫הצבא‪ ,‬שכן כבר היה ב ד ע ת ו לעסוק בעניני מלחמה‪ .‬וציוה א ת נשיאי השבטים‪ ,‬חוץ‬

‫ב מ ד ב ר א׳‪.‬‬ ‫א׳־מ״ז‬ ‫במדבר‬ ‫א׳‪ ,‬מ״ז‬

‫וכשנראה למשה‪ ,‬ש ד ב ר ע ר י כ ת החוקים ע ל ה יפה‪ ,‬ש ם א ת לבו מכאן יאילד ל מ פ ק ד‬

‫מ ש ב ט לוי‪ ,‬כ י ה ל ו י י ם ק ד ו ש י ם ) ל א ל ה י ם ( ו מ ש ו ח ר ר י ם מ כ ל ד ב ר ‪ ,‬ל ק ב ו ע ב ד י ו ק א ת‬

‫‪288‬‬

‫של אלה‪ ,‬ש ה ם מוכשרים ל צ א ת למלחמה‪.‬‬

‫מספרם‬

‫ששים ריבוא ש ל ו ש ת אלפים ש ש מאות וחמשים‬ ‫מוכשרים‬

‫ל ש א ת כ ל י זין‪.‬‬

‫‪2 1 1‬‬

‫ולאחר שנערך המפקד נמצאו‬ ‫מבן עשרים שנה עד המשים ״‬

‫במקום לוי ר ש ם מ ש ה בין נ ש י א י ה מ ט ו ת א ת‬

‫ב ן ייוסף‪ ,‬ו א ת א פ ר י ם ב מ ק ו ם י ו ס ף‬

‫‪2 1 2‬‬

‫‪2 1‬‬

‫מנשה‬

‫‪ :‬־ כי‪ ,‬כ מ ו ש ס י פ ר ת י ל ע י ל ׳ ה י ת ה ז א ת ב ק ש ת ו‬

‫שיל י ע ק ב מ י ו ס ף ל י ת ך ל ו א ת ב נ י ו ‪ ,‬ש י א מ צ ם ל ו ל ב נ י ם ‪.‬‬ ‫‪289‬‬

‫במדבר‬ ‫בי‪ ,‬א׳־ל״ד‬

‫ת ו ק ע י ם אתי ה מ ח נ ה ‪ ,‬ה י ו ע ז מ י ם א ת ה מ ש כ ן ב א מ צ ע ו מ כ ל צ ד ה י ו ח ו נ י ם‬

‫כשהיו‬

‫שבטים‪.‬‬

‫שלושה‬

‫והיו‬

‫כובשים דרכים‬

‫ביניהם‪ ,‬והיה‬

‫שוק‬

‫גם‬

‫מסודר‬

‫למכירה חיה מונח בסדר‪ .‬והיו אומנים לכל אומנות בבתי המלאכה?‬ ‫‪2 1‬‬

‫במדבר‬ ‫א׳‪ ,‬נ״ג‬

‫‪.‬‬

‫וכל‬

‫דבר‬

‫והמחנה היה‬ ‫‪s‬‬

‫ר א ש ו נ י ם‬

‫‪290‬מ ה ב כ ל ד ב ר ל ע י ר ‪ ,‬ש מ ע ב י ר י ם מ מ ק ו ם ל מ ק ו ם ו מ ק י מ י ם א ו ת ה מ ח ד ש‬ ‫דו‬ ‫‪ ,‬ואחר כך הלויים‪ ,‬שהיו ב ס ך‬ ‫היו הבחנים תופסים א ת המקומות מסביב למשכן‬ ‫ב ‪ 3‬ג ‪2‬‬

‫הכל‬

‫במדבר‬ ‫ג׳‪ ,‬ל״ט‬ ‫במדבר ט׳‬ ‫י״ח־כ״ג‬

‫המון של עשרים ושנים אלף שמונה מאות ושמונים?‬

‫כלומר‬ ‫מעל‬

‫)כל( הזכרים‪ ,‬ה ח ל מ א ל ה שהיו בני ש ל ש י ם י ו ם‬

‫‪2 1 4‬‬

‫‪.‬‬

‫כי גם אלה נפקדו‪,‬‬ ‫וכל זמן ש ח נ ה ה ע נ ן‬

‫למשכן‪ ,‬נ ר א ה להם׳ ש י ש ל ה י ש א ר במקום‪ ,‬מ ש ו ם שהאמינו‪ ,‬ש א ל ה י ם ש ר ו י‬

‫ב ק ר ב ם ‪ ,‬ו כ ש ס ר זה‪ ,‬ה י ו מ ע ת י ק י ם א ת ה מ ח נ ה ‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫במדבר‬ ‫י׳‪ .‬א׳־י׳‬

‫‪291‬‬

‫משה‬

‫ה מ צ י א גם מ י ן חצוצרה‪ ,‬ש ע ש א ה כסף‪.‬‬

‫פחות‬

‫מאמה‪ ,‬הקנה צר ועבה ק צ ת מחליל‪ ,‬ואילו על־יד הפה היה רחב‬

‫מספקת‬ ‫‪292‬‬

‫במדבר יי‪ ,‬ה׳‬ ‫‪293‬‬

‫‪2 1 5‬‬

‫ולהזעקתו לאסיפות‬

‫בלשון העבדים(‪.‬‬ ‫‪2 1 6‬‬

‫‪.‬‬

‫כשתקעו‬

‫‪2 1 7‬‬

‫ונעשו שתים?‬

‫באחת השתמשו לקריאת‬

‫באחת‪ ,‬צריכים היו השלטונות להתכנס‪,‬‬

‫כ ד י ל ה ת י י ע ץ ע ל ע נ י נ י ה ס הם‪ ,‬ו כ ש ת ק ע ו ב ש ת י ה ן כ י נ ס ו‬ ‫היה סדר כזה‪:‬‬

‫במדבר‬ ‫ב׳‪ ,‬י״ז‬

‫במידה‬

‫לשם ק ב ל ת הנשימה׳ והסתיים בצורת פעמון בדומה לזה ש ל חצוצרות‪.‬‬

‫)הכלי נקרא ח צ ו צ ר ה‬ ‫העם‬

‫וכזאת היתה‬

‫)דמותה(‪:‬‬

‫ארכה קצת‬

‫‪2 1 8‬‬

‫א ת העם‪ .‬ובנםוע ה מ ש כ ן‬

‫כשתקעו בפעם הראשונה‪ ,‬היו קמים אלה שחנו לצד מזרח ן‬

‫שנית‪,‬‬

‫)קמו( א ל ה שהיו שרויים בדרום‪ .‬א ח ר כך היו נ ו ר א י ם א ת ה מ ש כ ן ה מ פ ו ר ק ב א מ צ ע‬ ‫בין ש ש ת השבטים‪ ,‬שהלכו בראש‪ ,‬ובין הששה‪ ,‬שהלכו אחריהם‪ .‬והלויים כולם היו‬

‫‪'103‬‬

‫־ ס מ ר שלישי‬ ‫למשכן‪.‬‬

‫מסביב‬

‫בפעם‬

‫נשתקעו‬

‫השלישית‪ .,‬היה ״זז‬

‫חלק‬

‫לצד־ מ ע ר ב ;‬

‫החונים‬

‫‪9‬‬

‫‪294‬‬

‫ו ב ת ק י ע ה ה ר ב י ע י ת היה‪ .‬ז ז ה ח ל ק ב צ פ ו ן ״ ‪ .‬ג ם ב ש ע ת ע ב ו ד ת ה ק ו ד ש ה י ו מ ש ת מ ש י ם‬

‫במדבר י ‪ /‬י׳‬

‫בפעם‬

‫במדבר ט ‪/‬‬ ‫א׳־ה׳‬

‫בחצוצרות‪,‬‬ ‫הראשונה‬

‫־כשהיו‬

‫מובילים׳ את‬

‫בשבתות‬

‫הקדבנות‬

‫ובשאר‬

‫הימים‬

‫‪3 3 0‬‬

‫;‬

‫א ח ר י י צ י א ת מ צ ר י ם ה ק ר י ב א ז מ ש ה ב מ ד ב ר א ת ה ק ר ב ן ־ ה ק ר ו י קרבן־‬

‫‪3‬‬

‫הפסח" ‪.‬‬ ‫לאחד זמן קצר העתיק מ ה ד סיני ו ע ב ר "‬ ‫והגיע למקום אחה׳ הנקרא חצר־מות‬

‫ג ‪3 2‬‬

‫‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫מקומות אחדים‪ ,‬ש)עוד( בדבר עליהם‪,‬‬

‫ושם התחיל ההמון שוב לריב ולהאשים‬

‫א ת מ ש ה בבסיונות‪ ,‬ש נ ת נ ס ו בהם ב ד ד ה ועל ש פ י ת ה א ו ת ם לעזוב א ר ץ ט ו ב ה ‪ :‬זו א ב ד ה‬ ‫להם ובמקום חיי הרווחה‬ ‫כאלה;‬

‫‪2 2 4‬‬

‫יג‪.‬‬ ‫‪295‬‬ ‫במדבר י״א‪,‬‬ ‫א׳‪-‬ל״ד‬ ‫‪296‬‬

‫‪ ,‬ש ה ב ט י ח ל ה ש פ י ע עליהם‪ ,‬ה ר י ה ם בודדים ב ת ו ך ת ל א ו ת‬

‫ה ם ח ס ד י ם מים‪ ,‬ו א י ל ו ה י ה ה מ ן אוזל ב מ ק ר ה ‪ ,‬ה ר י היו ת מ י ם לגווע‪.‬׳ ו ב ע ו ד‬

‫‪297‬‬

‫ה ם מ ד ב ר י ם א ל ה א י ש ד ב ר י ם ר ב י ם וקשים‪,‬־ ק ר א ל ה ם א ח ד ז מ ן ה ע ם ( ‪ ,‬ש ל א י ש כ ח ו‬ ‫את‬

‫ע מ ל ו ‪ .‬ש ל מ ש ה לשלום העדה ולא יתייאשו מתשועת אלהים‬

‫‪2 2 5‬‬

‫בסער ע ו ד י ו ת ר •בגלל ה ק ר י א ה ה ז א ת ׳והיה ה ו ל ך ו ר ו ג ש ע ל מ ש ה ‪.‬‬ ‫שרויים‬

‫אותם‬

‫ב י א ו ש כזה‪,‬‬

‫עודדם‪,‬‬

‫ואף‪-‬על־פי‬

‫ל ה ם ב&ד רב‪ ,‬ל א ליום א ח ד א ל א לימים רבים‪.‬‬

‫שעלבוהו‬

‫קשה‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫אולם ההמון‬ ‫ובראות ־משה‬

‫הבטיח‬

‫‪298‬‬

‫להמציא‬

‫וכשלא האמיבו ל ד ב ר זה ומישהו‬

‫‪3‬‬

‫ש א ל * " ‪ ,‬מ ה י כ ן י ו כ ל ״להשיג‪ ,‬ל פ י ה ב ט ח ת ו ‪ ,‬׳ ) ב ש ר ( ‪ ,‬ב ש ב י ל ר י ב ו א ו ת ר ב י ם כ ל כך‪,‬‬ ‫אמר‪ >:‬״ א ף ־ ע ל ־ פ י ש ש מ ע נ ו ‪ ,‬א ל ה י ם ו א נ י ‪ ,‬ד ב ר י ם ר ע י ם מ פ י כ ם ‪ ,‬ל א ־ נ פ ס י ק מ ל ע מ ו ל‬ ‫למענכם‪ ,‬והדבר הזה יקדה בעוד זמן לא ר ב ״ י‬ ‫כולו &ליו והם ס ב ב ו ה ו ואספוהו‪.‬‬

‫‪ 1‬ג ‪2 2‬‬

‫\ ת ו ד כדי דיבור התמלא המחנה‬

‫‪299‬‬

‫ואילו אלהים ייסר א ת העבדים לאחר זמן קצר‬

‫על ש ח צ נ ו ת ם ודברי הגידופים‪ ,‬שהטיחו כלפיו‪ :‬כי המון ר ב מהם מ ת והמקום נקרא‬

‫אוה‬

‫‪2 2 6‬‬

‫פ ש ו ט ו כמשמעו‬ ‫משם‬

‫‪2 2 7‬‬

‫‪a220‬‬

‫‪,‬‬

‫נהג מ ש ה אותם אל פארן‬

‫‪2 2 8‬‬

‫‪".‬‬

‫)כך קרוי־ המקום‪ ,‬והוא־ קרוב ל ג ב ו ל ו ת " ׳‬

‫‪2 2 8‬‬

‫ה כ נ ע נ י ם ו ק ש ה ל ‪ #‬ב ת בו(‪ .‬ו כ י נ מ י א ת ה ע ם וקם ו א מ ר ‪ :‬׳ ״ ש נ י י ד ב ר י ס טובים ה ח ל י ט‬

‫י ה א‪.‬‬ ‫‪300‬‬ ‫במדבר‬ ‫י״ג‪ ,‬א׳־כ׳‬

‫א ל ה י ם ל י ת ן לכם‪ .‬ח י ר ו ת וקנין א ר ץ ע ש י ר ה ‪ .‬מ ה ם נ ת ן ל כ ם א ח ד ו ה ו א כ ב ר בידכם‪,‬‬ ‫ה ש נ י ת ק ב ל ו בקרוב‪ .‬כי י ו ש ב י ם א נ ח נ ו ע ל גבולות הכנענים‪ ,‬ו מ ע ת ה ל א יוכל' ש ו ם‬

‫‪301‬‬

‫מ ל ך ושום עיר‪ ,‬א ף לא העם בכל המונו‪ .‬לעצור א ת עליתנו‪ .‬נתכונן איפוא לפעולה‬ ‫כי לא יפנו לנו א ת הארץ בלי מלחמה‪ ,‬אלא אחרי קרבות‪,‬גדולים יגורשו ממנה‪.‬‬ ‫נ ש ל ח א י פ ו א מרגלים‪ ,‬שיתבוננו בטובה ש ל הארץ וכמה גדול כוחם )של היושבים‬ ‫בה(‪.‬‬

‫‪302‬‬

‫אך קודם כל נהיה בעצה א ח ת וניתן כבוד לאלהים‪ ,‬שהוא מושיענו ובעל־‬

‫ב ד י ת לנו בכל״‪.‬‬ ‫על ד ב ר י מ ש ה אלה ענה ה ע ם )בתשואות( הערצה‪ ,‬והם בחרו למרגלים ש נ י ס ־ ע ש ד‬ ‫א ל ה ע ב ר ו ב א ר ץ כ נ ע ן כולה‪) ,‬החל( מן‬

‫)איש(‬

‫מהידועים ביותר‪ ,‬א ח ד מכל שבט‪.‬‬

‫הגבול‬

‫שעל־יד מצרים‪ ,‬ובאו ע ד ח מ ת ה ע י ד‬

‫‪2 2 9‬‬

‫והר הלבנון‪ ,‬וחזרו ל א ח ד שחקרו‬

‫‪303‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ב מ ד ב ר י״ג‪,‬‬ ‫כ״א־ל״ג‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪104‬‬ ‫היטב‬ ‫‪304‬‬

‫א ת טבע הארץ והאנשים היושבים בה ומילאו את שליחותם לכל‬

‫סרטיה‬

‫ב מ ש ך א ר ב ע י ם יום‪ .‬ה ם ה ב י א ו ג ם ס י ר ו ת ש ה א ר ץ מ ג ד ל ת ו ע ו ד ר ו א ת ה ע ם ל מ ל ח מ ה‬ ‫על־ידי‬ ‫כנגד‬

‫יפייס‬

‫של אלה ועל־ידי‬

‫אשר‬

‫שפע הטוב‬

‫בארץ‪ ,‬לפי סיפוריהם‪.‬‬

‫אולם‬

‫ז ה ה פ ח י ד ו א ו ת ו ב א מ ר ס ‪ ,‬ש ה כ י ב ו ש קשה• ה ו א ב ג ל ל ה נ ה ר ו ת ׳ ׳ ש א י ׳ א פ ש ר‬

‫לחצותם מ ח מ ת גדלם ועמקס כאחד‪ ,‬ובגלל ההרים שלא ייתכן לעבדם ברגל‪ ,‬ו ב ג ל ל‬ ‫‪305‬‬

‫העדים החזקות בחומותיהן ובםוללותיהן העצומות ״‬

‫‪1 2 9‬‬

‫‪ .‬ועוד סיפרו‪ ,‬שנפגשו‪ .‬ב ח ב ר ו ן‬

‫ב ב נ י ה ע נ ק י ם ‪ :‬ו מ כ י ו ן שראו‪ :‬ה מ ר ג ל י ם ‪ ,‬ש ה ד ב ר י ם ב א ר ץ • כ נ ע ן ע ל ו ‪ -‬ב ג ד ל ם ע ל כ ל מ ה‬

‫במדבר‬ ‫י״ג‪ ,‬ל״ג‬

‫ש נ ז ד מ ן ל ה מ מ א ז צ א ת ם מ מ צ ר י ם ‪ ,‬לא• זו ב ל ב ד ש נ ב ה ל ו ב ע צ מ ם ‪ ,‬א ל א ש נ י ס ו ל ה ב י א‬ ‫גם א ת ה ע ם לידילמתשבות כאלה‪•::••• .‬־‬

‫‪306‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫במדבר י״ד‪,‬‬ ‫א׳־ד׳‬ ‫‪307‬‬

‫•‬

‫‪-‬‬

‫י ג׳ ־‬

‫והללו ה א מ י נ ו מ ת ו ך מ ה ש ש מ ע ו ‪ ,‬שכיבוש• ה א ר ץ ה ו א ד ב ר מ ן ה נ מ נ ע ‪.‬‬

‫וכשנתפזרו‬

‫)אל אהליהם( מן ה א ס י פ ה ‪ ,‬י ש ב ו ובכו י ח ד עם נ ש י ה ם וילדיהם‪ ,‬וסיפרו‪ ,‬ש ל מ ע ש ה א י ן‬ ‫אלהיס בא לעזרתם ורק הבטחה‪-‬הבטיח׳ להם‬ ‫וכלפי א ה ר ן אחיו‪ ,‬ה כ ה ן הגדול‪.‬‬

‫כלפיו‬

‫‪2 3 0‬‬

‫‪ -.‬ושוב‪-‬האשימו את משה• והטיחו‬

‫וכך־ ע ב ד עליהם לילה ק ש ה ב ת ו ך ד ב ר ו‬

‫ג י ד ו פ י ם גגד‪ .‬ה א נ ש י ם ו ב ב ו ק ר ה ת ג ו ד ד ו ו ר צ ו ל א ס י פ ה ו א מ ר ו ל ר ג ו ם א ת מ ש ה ״ ו א ת‬ ‫אהרן• ו ל ח ז ו ר מ צ ר י מ ה ‪.‬‬ ‫‪308‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫במדבר י״ד‪,‬‬ ‫ה׳־ו׳‬

‫ויהושע‬

‫מ ש ב ט אפרים וכלב מ ש ב ט יהודה‪ ,‬שהיו בין המרגלים‪ ,‬נ ב ה ל ו‬

‫ונכנסו בתוך ההמון ועצרו בעדו וביקשוהו להתעודד ולא ל ט פ ו ל ‪ .‬ש ק ר על אלהים‬ ‫ולא‬

‫‪309‬‬

‫בן נ ו ן‬

‫‪2 3 1‬‬

‫י־‬

‫להאמין לאנשים‪ ,‬המפחידים‬

‫לאלה‪,‬‬

‫אותם"‬

‫‪2‬‬

‫בדבריהם לא־אמת על הכנענים‪ ,‬א ל א‬

‫המעודדים אותם לילך לקראת אושר ורכישת אותם הקנינים הטובים‪.‬‬

‫כי‬

‫בפני מ ע ש י אנשים‪ ,‬ש ה ת א מ נ ו בגבורה‪ ,‬לא יעמוד ל מ ע צ ו ר לא‪/‬גודל‪.‬ההרים ו ל א ע ו מ ק‬ ‫הנהרות‪,‬‬

‫ולא כל שכן ב ש ע ה ש א ל ה י ם ת ו מ ך בהם ונלחם להם‪.‬‬

‫והוסיפו ו א מ ר ו ‪:‬‬

‫״נצא איפוא לקראת האויב ללא חשש‪ .‬בטחו באלהים שר־צבאנו‪ ,‬ובואו לכו אחרינו‪,‬‬ ‫‪310‬‬

‫ו א נ ו נ נ ה ג א ת כ ם ״ ‪ .‬־יבדברים א ל ה ניסו ל ש כ ך א ת כ ע ם ‪ .‬ה ה מ ו ן ‪ .‬ו מ ש ה ו א ה מ נ פ ל ו‬ ‫)על פניהם( א ר צ ה ולא ביקשו מאלהים שלום ל ע צ מ ם ‪ ,‬א ל א שישים קץ ל ב ע ר ו ת ו‬

‫במדברי״הי׳‬

‫ש ל ה ע ם וירגיע א ת דוחו‪ ,‬ש נ ב ו כ ה מ ח מ ת צ ר ת ה ש ע ה וקשייה‪ .‬והנה ב א ה ע נ ן ו ע מ ד‬ ‫מ ע ל ל מ ש כ ן ל א ו ת ‪ ,‬כ י ה ו פ י ע נאלחים‪.‬‬

‫טו‪ .‬א‪.‬‬ ‫"־?״ח‬

‫‪311‬‬ ‫ד‬

‫‪.‬‬

‫ו מ ש ה ה ת א ו ש ש ו י צ א ‪ ,‬א ל העם והודיע‪ ,‬שאלהים כ ו ע ס‬

‫‪2 3 2 3‬‬

‫על עזות פניהם ‪,‬וענוש‬

‫'‬

‫יענוש אותם‪ ,‬אמנם לא ל פ י ‪ .‬ג ו ד ל חטאיהמ‪ ,‬אלא כמידת העונש‪ ,‬שמטילים ׳אבות‬

‫‪312‬‬

‫ע ל בניהם‪ ,‬ל ל מ ד ם מ ו ס ר ; כי כ ש ב א ל מ ש כ ן ובכה על א ב ד נ ם ה מ ת ר ג ש לבוא‪ ,‬הזכירו‬ ‫אלהים‪ ,‬מ ה ע ש ה למענם ואילו טובות העניק להם והם היו כפויי־טובה והודחו ע ת ה‬ ‫ב מ ו ר ך ל ב ם ש ל ה מ ר ג ל י ם ל ח ש ו ב •את ד ב ר י ה ם ש ל א ל ה ל מ ה י מ נ י ם י ו ת ר מ ה ב ט ח ת ו ‪.‬‬

‫‪313‬‬

‫אי לזאת‪ ,‬א מ נ ם לא י א ב ד א ת כולם ולא י ש מ י ד א ת גזעם‪ ,‬ש נ ו ה ג בו כ ב ו ד י ת ד ע ל‬

‫‪314‬‬

‫אולם לא יתנם ל ר ש ת א ת ארץ כ נ ע ן וליהנות מעשרה‪ ,‬כי י ע ש ם‬

‫כל בני האדם ‪:‬‬

‫‪105‬‬

‫ספר שלישי‬

‫למחוסרי בית ועיר ויבלו את חייהם במדבר ארבעים שנה‪ .‬ויהיה זה העונש שישאו‬ ‫על עוונם‪ .‬״ואולם הבטיח ליתן לבניכם את הארץ ולהפקיד בידם )את כל( הטוב‪,‬‬ ‫שחשבתם מעצמכם מלהשתתף בו‪ ,‬יען כי לא שלטתם ברוחכם״‪.‬‬ ‫וכשאמר משה את הדברים האלה‪ ,‬לפי רצונו של אלהים‪ ,‬התאבל העם והצטער‬

‫‪315‬‬

‫וביקש מאת משה‪ ,‬שיהיה פרקליט להם לפני אלהים ויגאל אותם מנדודיהם במדבר‬

‫ג‬ ‫י״״ל״ט‬

‫ויתן להם ערים )לשבת בהן(‪ .‬ואילו משה השיב‪ ,‬שאלהים לא יסכים לנםיון כזה‪ ,‬כי‬ ‫לא כבשר־ודם הובא בקלותידעת לידי כעם עליהם‪ ,‬אלא גזר־דין מותלט גזר עליהם‪.‬‬ ‫אין מקום שלא להאמין‪ ,‬שמשה‪ ,‬האיש האחד‪ ,‬הרגיע ריבואות רבים כאלה של‬

‫‪316‬‬

‫אנשים נרגזים והביאם לידי מתינות‪ .‬כי אלהים היה אתו והוא הפד את )לב( העם‬ ‫להיות נכנע לדבריו‪ .‬אף הם הכירו תכופות מתוך הצרות שמצאום לאחר שלא‬ ‫נשמעו לו‪ ,‬כי מריים גורם להם אך נזק‪.‬‬ ‫נערץ היה האיש בגלל מידותיו ובגלל כוחו לעורר אמונה בכל דבריו‪ ,‬לא דק‬

‫‪317‬‬

‫בזמן שהיה חי‪ ,‬אלא גם כיום‪ .‬אכן‪ ,‬אין איש בין העבדים — ויהא בידו להסתיר‬ ‫את מעשיו — שלא יהא גשמע לחוקים שחקק‪ ,‬כאילו היה עדיין בחיים ויכול‬ ‫לענשו על הפרתם‪ .‬ויש עדויות רבות ואחרות לכוחותיו‪ ,‬שהיו למעלה מכוחו של‬

‫‪318‬‬

‫אדם‪ .‬הנה זה לא כבר באו כמה אנשים מהיושבים מעבר לנהד פרת‪ ,‬בסכנות‬ ‫ובהוצאות רבות לאחד דרך של ארבעה חדשים לכבוד בית־קדשנו ולאחר שהביאו‬ ‫את קרבנותיהם לא יכלו להשתתף בהקרבתם‪ ,‬משום שמשה אסר את הדבר‬ ‫לכל אלה‪ ,‬שאינם חיים לפי מנהגינו ואינם מקובלים עליגו‬

‫‪233‬‬

‫בגלל מנהגי‬

‫אבותיהם‪ .‬אחדים מהם לא הקריבו כלל ואחדים השאירו את הקרבנות עשויים‬

‫‪319‬‬

‫למחצה ורבים לא יכלו אפילו להיכנס למקדש והלכו‪ ,‬ונוח היה להם להישמע‬ ‫למצוותיו של משה משיעשו לפי רצונם הם‪ ,‬ולא חששו‪ ,‬שמא יבוא מישהו וידבר‬ ‫בגנותם בגלל מעשה זה‪ ,‬אלא כיוונו דעתם אך ורק למה שיגיד להם לבם‪ .‬ככה גרמה‬

‫‪320‬‬

‫התודה‪ ,‬שהיא לפי אמונתנו תורת אלהים‪ ,‬לכך‪ ,‬שנראה האיש כמי שטבעו למעלה‬ ‫מטבע אנוש‪ .‬יתר על כן‪ ,‬זמךמה לפני המלחמה‬ ‫וישמעאל הכהן הגדול אצלנו‬ ‫בארבע דרכמות‬

‫‪235‬‬

‫‪234‬‬

‫‪2333‬‬

‫‪ ,‬בימי קלודיוס קיסר הרומאים‬

‫‪ ,‬כשתקף רעב את ארצנו עד שעשרון היה נמכר‬

‫והובאו)לבית המקדש( עד שבעים כור‬

‫‪236‬‬

‫קמח לחג המצות )אלה‬

‫הן י שלש מאות ואחת מדימנה םייןלית וארבעים ואחת מדימנה אטית‬

‫‪237‬‬

‫‪321‬‬

‫(‪ ,‬לא‬

‫העז אף אחד מהכהנים לאכול אף פירור אחד‪ ,‬וזו בשעה שרעב כזה שלט בארץ‪,‬‬ ‫מפחד החוק עליהם )ומאימת( הכעס שכועס אלהיט אף על חטאים‪ ,‬שאפשר‬ ‫להעלימם‪ .‬לפיכך אין להתפלא על המעשים שנעשו בימים ההם‪ ,‬בשעה שיש לכתבים‬ ‫שהשאיר משה כוח גדול כל כך עד היום‪ ,‬שאפילו שונאינו מודים‪) ,‬שרק( אלהיס‬ ‫הוא שקבע את סדר חיינו )ונתנו( לנו ביד משה ובזכותו‪ .‬אולם על אלה יחשוב כל‬ ‫אחר כרצונו‪.‬‬

‫‪322‬‬

‫ג‪.‬‬

‫ספר רביעי‬ ‫אלה הדברים הכלולים בספר הרביעי ש ל תאור קדמוניות היהודים ל י ו ס ף ‪:‬‬ ‫א‪.‬‬

‫הקרב בין ה ע ב ד י ם והכנענים בלי ה ס כ מ ת ו של מ ש ה ו מ פ ל ת העברים‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫מ ר י ד ת קורח והעם ב מ ש ה ובאחיו בגלל הכהונה‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫קורות העברים ב מ ד ב ר ב מ ש ך שלשים ו ש מ ו נ ה שנה‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫כ י צ ד נצח מ ש ה את סיחון ואת עוג‪ ,‬מלכי האמורים‪ ,‬ו ה ש מ י ד את כל חילם‬ ‫וחלק בגורל א ת ארצם ל ש נ י שבטים וחצי ה ש ב ט של העברים‪.‬‬

‫ה‪.‬‬

‫חוקת משה‪ ,‬וכיצד נסתלק מן החיים‪.‬‬ ‫הספר מקיף זמן של שלשים ושמונה שנה‪.‬‬

‫החיים הלא־נעימים והקשים במדבר‬ ‫אף נגד רצונו‬ ‫אמרו‬

‫‪1‬‬

‫הניעו את העברים לנסות ולהלחם בכנענים‬

‫א‪ .‬א‪.‬‬

‫של אלהיט‪ .‬כי ל א רצו ל ש מ ו ע לדברי מ ש ה ו ל ש ב ת במנוחה‪ ,‬א ל א‬

‫במדבר‪ ,‬י״ד׳‬

‫בלבם‪ ,‬שינצחו א ת האויבים בכוח ידם‬

‫קובלים‬ ‫זקוקים‬

‫ע ל י ו ו ח ו ש ד י ם בו‪,‬‬ ‫לעזרתו‪.‬‬

‫אלהים׳‬

‫שזומם הוא‬

‫מ‬

‫בלבד‪ ,‬בלי סיועו של משה׳ והיו‬

‫להניחם‬

‫מוצא‪ ,‬כדי‬

‫באפם‬

‫שיהיו‬

‫תמיד‬

‫ויצאו להלחם בכנעני ואמרו׳ שלא בזכותו של מ ש ה עוזר להם‬

‫אלא שדואג הוא בכלל ל ג ז ע ם‬

‫‪2‬‬

‫בגלל האבות‪ ,‬שהיה להם‬

‫מ‬

‫ג‬

‫‪2‬‬

‫לאפיטרופוםן‬

‫וגם להם נתן בימים ש ע ב ר ו א ת החירות בגלל צ ד ק ת ם וגם עכשיו יוסיף להיות לבעל־‬ ‫ב ר י ת ל ה ם א ם אד י ר צ ו ל ה ג ב י ר מ א מ ץ ‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫)אף זאת( אמרו‪ ,‬ש ה ם כ ש ל ע צ מ ם בכוחם‬

‫ל ה ת ג ב ר על )אותם( העמים‪ ,‬אפילו י ר צ ה מ ש ה להסיר א ת לב אלהים מהם‪ .‬ובכלל‬ ‫הרי‬

‫מתועלתם היא להיות אדונים ל ע צ מ ם ולא ל ש א ת )בעולו(‬

‫בשעה‬

‫של עריץ כמשה‪,‬‬ ‫‪3‬‬

‫ולהיות‬

‫מחמת‬

‫חיבתו‬

‫ש&מחיס הם ש י צ א ו )גאולים( מזדונם של המצרים‪ ,‬ולחיות מ פ י ו‬ ‫לתרמית‬

‫נתונים‬

‫)זו(‬

‫״שרק‬

‫לו‬

‫לבדו‬

‫מגלה‬

‫אלהים‬

‫את‬

‫גורלנו‪,‬‬

‫אליו‪ ,‬כאילו אין א נ ו כולנו מ ז ר ע ו ש ל אברהם‪ ,‬ורק א י ש זד‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫בלבד הפקד על־ידי‬

‫אלהים‬

‫ל ד ע ת א ת כל העתידות׳ ש ל מ ד כביכול מפיו״‪ .‬ובזאת יוכיחו תבונתם‪ ,‬אם‬

‫יגמרו‬

‫את‬

‫הארץ‬

‫אומר‪ ,‬במאסם בגאוותנותי ש ל מ ש ה ומתוך בטחונם באלהים‪ ,‬לרכוש‬ ‫שהבטיח להם ולא ישימו לב לאיש‪,‬‬

‫)המשתמש(‬

‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫ב ת ו א נ ה זו ב ש ם אלהים‪,‬‬ ‫‪6‬‬

‫כדי לעכב בעדם‪ .‬וכשנתנו דעתם למצוקתם ולמדבר‪ ,‬שבגללו נ ר א ת ה להם מצוקה‬ ‫זו ע ו ד נ ו ר א ה מ ש ח י ת ה ׳ היו• ל ה ו ט י ם ל ה ל ח ם ב כ נ ע נ י ם ו ה ע מ י ד ו א ת א ל ה י ם ב ר א ש‬ ‫צבאם ולא חיכו לעזרת המחוקק‪.‬‬ ‫ומתוך‬ ‫מפני‬

‫מ ח ש ב ה ‪ ,‬ש ב ד ר ך זו ייטיבו לעצמם‪ ,‬ע ל ו ע ל האויבים‪ .‬א ב ל א ל ה ל א נ ב ה ל ו‬ ‫התנפלותם ולא מפני מספרם‪ ,‬אלא קיבלו א ת פניהם בגבורה‪ .‬וכן‬

‫נפלו‬

‫ב‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫במדבר י״ד‬

‫‪5‬‬

‫מ״ד־מ״ה‬

‫רבים מן העברים ושאר הצבא ברח׳ לאחר שהתפוררה המערכה‪ ,‬בלא סדר לעבר‬ ‫ה מ ח נ ה ‪ ,‬ו ה א ו י ב י ם ר ו ד פ י ם א ח ר י ו ‪ .‬א ח ר י ה ש ב ר ה ז ח ‪ ,‬ש ל א צ י פ ו לו‪ ,‬נ פ ל ה ר ו ח ם ע ל י ה ם‬

‫‪8‬‬

‫לגמרי ולא קיוו עוד לשום ט ו ב ה ב ש ק ל ם בדעתם‪ ,‬ש ע ל ת ה להם כ ך ב ג ל ל כעסו ש ל‬ ‫אלהיט על שנחפזו לצאת למלחמה בלא הסכמתו‪.‬‬ ‫ומשה‬ ‫האויבים‬

‫דאה א ת דכאון רוחם של בני עמו עקב המפלה ופחד‪ ,‬ש מ א יבטחו‬

‫בנצחונם וישאפו‬

‫לגדולות יותר‬ ‫‪5‬‬

‫ויעלו עליהם‪ ,‬והחליט‬

‫‪9‬‬

‫בדעתו להוליך‬

‫א ת ה צ ב א לעבר ה מ ד ב ר ולהתרחק יותר ׳ מן הכנענים‪ .‬והעם מסר א ת ע צ מ ו שוב‬

‫‪10‬‬

‫ג‪.‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪110‬‬ ‫בידו‪ ,‬כי הבין‪ ,‬ש ל א יוכל ל ש פ ר‬

‫‪7‬‬

‫א ת עניניו בלי אפיטרופםותו‪ .‬ומשה ה ע ב י ר א ת‬

‫ה צ ב א ונכנס לתוך המדבר‪ ,‬כי חשב‪ ,‬שכאן ישבו במנוחה ולא יתנגשו ע ם ה כ נ ע נ י ם ‪,‬‬ ‫ב ט ר ם זימן להם א ל ה י ט ש ע ת כ ו ש ר לכך‪.‬‬ ‫ב‪ .‬א‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫בהם‬

‫אולם מ ה ש י ק ר ה ל מ ח נ ו ת גדולים‪ ,‬ביחוד ב ש ע ת פורענויות‪ ,‬ש ק ש ה ל ש ל ו ט‬ ‫‪8‬‬

‫ואין ב ה ם מ ש מ ע ת ‪ ,‬ק ר ה גם ל י ה ו ד י ם ‪ :‬א ו ת ם ש ש י ם רבוא‪ .‬ש א ף ב י מ י ם ט ו ב י ם ל א‬ ‫היו‬

‫נכנעים‪ ,‬כפי המשוער‪ ,‬לאנשים הממונים עליהם‬

‫מ ח מ ת המונם‪,‬‬

‫אותה‬

‫רגזו‬

‫שעה עוד יותר אחד על חברו ועל מנהיגם בשל חוסר המוצא שלהם ובשל אסונם‪.‬‬ ‫‪12‬‬

‫ונפלה מריבה ביניהם‪ ,‬שאין אנו יודעים כ ד ו ג מ ת ה לא א צ ל ההליגיס ולא‬ ‫הברברים‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫אצל‬

‫ו כ ש ה י ת ה נ ש ק פ ת ע ק ב ז ה ס כ נ ת אבדון לכולם‪ ,‬הצילם מ ש ה ולא נ ט ר‬ ‫‪9‬‬

‫ל ה ם ולא זכר‪ ,‬ש כ מ ע ט ר ג מ ו א ו ת ו ב א ב נ י ם ‪ .‬וגם א ל ה י ם ד א ג לכך‪,‬‬

‫יבוא‬

‫שלא‬

‫ע ל י ה ם כליון‪ ,‬ו א ף ע ל פי ש נ ה ג ו ח ו צ פ ה ב מ ש ה מ ח ו ק ק ם ו ב מ צ ו ו ת ש צ ו ו ם א ל ה י ם‬ ‫על ידו חילצם מהנודאות‪ ,‬שהיו בוודאי באות עליהם בעקב המריבה‪ ,‬א ל מ ל א ד א ג‬ ‫מ ש ה ל כ ך ״ י‪ .‬א ס פ ר א י פ ו א‬

‫את המריבה ואת המעשים‪ ,‬ש ע ש ה משה אחר כ ה אולם‬

‫קודם ארצה על הסיבה‪ ,‬ש צ מ ח ה ממנה'המריבה‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫ט״ז‪7‬א׳‪-‬ג׳‬

‫‪1 1‬‬

‫‪1 0‬‬

‫ק ו ד ח ‪ ,‬א ח ד המיוחסים•שבעבדים‪ ,‬מצוין במשפחתו ו ב ע ש ר ו ‪ ,‬בעל כ ש ר ו ד ה ד י ב ו ר‬ ‫וכוזההוכחה גדול מאוד במשא־ומתן עם ההמונים ״ ‪ ,‬ר א ה ש מ ש ה יושב בכבודו ש ל‬ ‫‪1 3‬‬

‫ו נ ת מ ל א ק נ א ה וחימה‪ ,‬כיון ש ה י ה בן ש ב ט ו וקרובו‪) .‬עיקר(‬

‫עולם ‪,‬‬ ‫)שלדעתו(‬ ‫‪15‬‬

‫כעסו היה‪,‬‬

‫ר א ו י ה י ה ה ו א ב י ת ר צ ד ק ל ז כ ו ת ב כ ב ו ד זה‪ ,‬מ א ח ר ש ה ו א ע ש י ר מ מ ש ה‬

‫ואין הוא נופל מ מ נ ו במוצאו‪ .‬והיה הולך ומלעיז ע ל ׳ מ ש ה בפני הלויים — כ י היר‬ ‫בני ש ב ט א ח ד — וביחוד בין הקרובים באמרו‪ ,‬ש מ ו ר א הוא לראות‪) ,‬כיצד(‬

‫משה‬

‫רודף וקונה ל ע צ מ ו תהילה )וכיצד( הוא מ ש ת ד ל ב מ ע ש י ם לא־הוגנים לזכות לה‪,‬‬ ‫בהשתמשו‬

‫ב א ל ה י ם ב ת ו ר ת א מ ת ל א ‪ ,‬וכן נתן‪ ,‬בניגוד לחוקים‪ ,‬א ת ה כ ה ו נ ה ל א ה ר ן‬

‫אחיו‪ ,‬ש ל א נ ב ח ר ע ל ס מ ך ה ח ל ט ה מ ש ו ת פ ת ש ל העדה‪ ,‬א ל א ע ל ס מ ך ה ח ל ט ת ו הוא‪,‬‬ ‫‪16‬‬

‫ו נ ו ת ן ב מ ת נ ה א ת ה מ א ר ו ת ל מ י ש י ר צ ה ‪ ,‬כ ד ר כ ם של־ ע ר י צ י ם ‪ .‬ו ה נ ה ‪ ,‬ל ה י ע ל ב ב צ נ ע ה‬ ‫ר ע ה ו א מ ל ה י ו ת נ ת ו ן ל א ו נ ס פ ו מ ב י ‪ ,‬מ ש ו ם ש ד ב ר ז ה ל א זו ב ל ב ד ש ג ו ז ל ה ו א מ ב נ י‬

‫‪17‬‬

‫האדם א ת הכוח שלא ברצונם‪ ,‬אלא אף בלי שידעו א ת המזימה‪ .‬כי מי שיודע‪.‬בלבו‪,‬‬ ‫שראוי הוא לקבל א ת השלטון מ ש ת ד ל להשיגו בדברי שידול ואין הוא מעז ל ק ח ת ו‬ ‫בכוח! ואילו אלה‪ ,‬שאי א פ ש ר להם ל ה כ ב ד בדרך הישר‪ ,‬אם כי אינם מ ש ת מ ש י ם ב כ ו ה‬ ‫‪1‬‬

‫משום שרוצים להראות כטובים‪ ,‬מחבלים תחבולות דעות‪ ,‬כדי להגיע ל ש ל ט ו ן " ‪.‬‬ ‫‪18‬‬

‫מן המועיל הוא לציבור לענוש אנשים כאלה‪ ,‬כל עוד הם מדמים בנפשם שיוכלו‬ ‫להעלם‬

‫‪19‬‬

‫)מעין‬

‫הרואים(‪ ,‬ואין‬

‫להרשות‬

‫להם‬

‫להגיע‬

‫לשלטון‬

‫שיהיו‬

‫אויבים‬

‫לו‬

‫בגלוי‪ .‬״ואיזה ט ע ם יכול מ ש ה ל י ת ן לכך‪ ,‬ש מ ס ר א ת ה כ ה ו נ ה ל א ה ר ן ו ל ב נ י ו ז כ י א ם‬ ‫החליט‬

‫אלהים ליתן ל מ י ש ה ו מ ש ב ט לוי א ת הכבוד‪ ,‬ה ד י ב י ת ר דין ע ל י לקבלו‪,‬‬

‫סםר רביעי‬ ‫כ מ ש ה לפי יחוסי‪ ,‬ואילו‬

‫שכמוני‬

‫את‬

‫למסור‬ ‫ויקבלוהו‬

‫הכבוד‬

‫דתן"‬

‫לשבט‬

‫‪Ill‬‬

‫בעושר ובגיל‬

‫הבכור‪.‬‬

‫הרי‬

‫מן‬

‫הריני עולה עליו‪.‬‬ ‫הוא‬

‫היושר‬

‫שיהיה‬

‫ואם הוחלט‬

‫לשבט‬

‫ראובן"‬

‫‪1 7‬‬

‫ו א ב י ר ם " ו פ ל ו א ‪ .‬כי אלה הזקנים שבבני ה ש ב ט הזה ואנשים‬ ‫‪1 7‬‬

‫בעלי־יכולת בשפע נכסיהם״* ‪.‬‬ ‫שדיבר קורה א ת הדברים האלה רצה‪ ,‬שיהא נדמה‪ ,‬כאילו אינו אלא דואג‬

‫בשעה‬

‫לציבור‪ ,‬ואילו ל מ ע ש ה )רק( ח י ב ל תחבולות‪ ,‬ש י ע ב י ר ה ק ה ל אליו א ת מ ש ר ת הכבוד‪.‬‬ ‫ו ה ו א ד י ב ר א ת ד ב ר י ו א ל בני־ ש ב ט ו ב נ י מ ו ס ו מ ת ו ך כ ו ו נ ה ר ע ה ‪.‬‬ ‫ברבים ושומעיהם הוסיפו‬

‫לאט‬

‫מהם‪.‬‬

‫המחנה‬

‫וכשחדדו הדברים‬

‫ע ו ד " על הדיבות ה ד ע ו ת ע ל אהרן‪ ,‬נ ת מ ל א כל‬

‫מאתים וחמשים מן האנשים הראשונים במעלה התחברו אל קורה‬

‫ו ח ת ר ו ל ש ל ו ל א ת ה כ ה ו נ ה מ א ח י ו ש ל מ ש ה ו ל ה ש ל י ך ש י ק ו צ י ם ־ ג ם ע ל זה‪ .‬ג ם ה ק ה ל‬ ‫היה‬

‫מוסת ויצא לרגום את משה‪.‬‬

‫לפני משכן אלהים וצעקו‪:‬‬

‫והתכנסו ללא סדר בהמולה ובמבוכה ו ע מ ד ו‬

‫״הנה ב א‬

‫‪2 0‬‬

‫העריץ״‪ ,‬וכן‪:‬‬

‫‪1 9‬‬

‫״לשחרר את העם משעבודו‬

‫ש ל זה‪ ,‬ש ה ט י ל ע ל י ו מ צ ו ו ת ׳ ק ש ו ת ‪ ,‬כ ב י כ ו ל ב ש ם א ל ה י ם ‪ .‬ש כ ן א י ל ו ה י ה א ל ה י ם ב ע צ מ ו‬ ‫א ת זה ש צ ר י ך ל ה י ו ת כהן‪ ,‬ה ר י ה י ה נותן מ&רה זו ל א י ש ה ר א ו י ל כ ך ו ל א‬

‫בוחר‬

‫מרשה להעבירה‬

‫היה‬

‫‪2 1‬‬

‫לידי אנשים פחותים מרבים )בתוכנו(‪.‬‬

‫ואילו היה מחליט‬

‫ל י ת ן אותה לאהרן‪ ,‬הרי היה מוסר א ת זכות נ ת י נ ת ה לקהל ולא היה מ ש א י ר ה לאחיו״‪.‬‬ ‫ואף־על־פי‬

‫ש י ד ע מ ש ה זה כ ב ר א ת ד ב ר י הרכילות ש ל קורה וראה ש ה ע ם מוסת‪,‬‬

‫לא פחד‪ ,‬מהיותו בטוח שכלכל א ת הענינים בעצה טובה ובדעתו שאחיו זכה בכהונה‬ ‫לפי‬

‫ה ח ל ט ת ו ש ל א ל ה י ם ולא־ ב ח ס ד ו ה ו א ‪.‬‬

‫ובא אל האספה‪.‬‬

‫והוא‪ ,‬ש ה י ה מחונן‬

‫ב כ ש ר ו נ ו ת שונים וגם מסוגל ל מ ש א ־ ו מ ת ן עם המונים‪ ,‬לא ד י ב ר אל העם כלל‪ ,‬אלא‬ ‫קרא‬

‫לקורח' בכל‬

‫בשמותיהם‬ ‫מכל‬

‫כוחו‬

‫ואמר‪:‬‬

‫״אתה‬

‫קורת‬

‫וכל‬

‫אחד‬

‫מהאנשים‬

‫האלה‬

‫)וקרא‬

‫של מ א ת י ם ו ח מ ש י ם האנשים(‪ ,‬ל ד ע ת י ראויים א ת ם ל מ ש ר ת כבוד‪ ,‬ואף‬ ‫‪2 2‬‬

‫העם הזה לא הייתי שולל א ת הכבוד ה ז ה ‪ ,‬אף־על־פי שייתכן‪ ,‬שנופל הוא‬

‫בכל אותם היתרונות שבאו לכם מ ע ש ר כ ם ומשאר גדולתכם‪ .‬ועתה‪ ,‬כ ש נ ת ת י לאהרן‬ ‫א ת הכהונה‪ ,‬לא עשיתי זאת משום שהצטיין בעשרו — שהרי אתה עולה על שנינו‬ ‫גם יחד בגודל נכסיך — ובוודאי גם לא משום י ח ו ס ו — כ י יחוס מ ש ו ת ף לנו מידי‬ ‫אלהים ש נ ת ן לנו אב א ח ד — ולא משום אהבה לאחי ה ע ב ד ת י אליו דבד‪ ,‬שהיה שייך‬ ‫בדין לאחר‪ .‬כי אילו נ ת ת י א ת ה מ ש ר ה ה ז א ת ב מ ת נ ה בלי לשים ל ב לאלהים ולחוקיו‪,‬‬ ‫ל א ה י י ת י ד ו ל ג על• ע צ מ י ו נ ו ת נ ו ל א ח ד ‪ ,‬מ ש ו ם ש י ש ל י ק ד ב ת ־ ד ם ג ד ו ל ה י ו ת ר ל ע צ מ י‬ ‫משיש‬ ‫כלל‪,‬‬

‫לי לאחי והנני מקורב לעצמי יותר מ א ש ר לאחי‪.‬‬

‫כי הדבר לא היה מובן‬

‫שאשליך את עצמי לתוך סכנות‪ ,‬הבאות ממעשים‬

‫בלתי־ישרים‪ ,‬ואילו א ת‬

‫הטובות‬ ‫מסיח‬

‫הצומחות מכך אתן לאחר‪.‬‬

‫א ל א י ש ר אני מ ע ש ו ת עוול‪ ,‬ואלהים ל א היה‬

‫א ת ־דעתו ל א מ ן ה ב ז י ו ן ה נ ג ר ם לו ו ל א מ א י ־ י ד י ע ת כ ם א ת ה ד ב ר ש ע ל י כ ם‬

‫‪112‬‬

‫קדמוניות‬

‫לעשות‪ ,‬כדי לזכות בחסדו‪.‬‬ ‫‪29‬‬

‫היהודים‬

‫אלא הוא בעצמו ב ח ד לו א ת מי ש ע ת י ד להיות לכהן‪,‬‬

‫ו ש י ח ר ר א ו ת נ ו מ ה א ח ר י ו ת ל ע נ י ן זה‪ .‬ו א ף ‪ -‬ע ל ־ פ י ש א י ן ה ד ב ר נכון‪ ,‬ש ב ח ס ד י ו ל א ל פ י‬ ‫ה כ ר ע ת אלהים קיבל אהרן א ת הכבוד‪ ,‬הריהו מניחו ברבים פתוח לתביעתם ש ל כ ל‬ ‫הרוצים‬

‫‪30‬‬

‫בו‪ ,‬ו א י ן ה ו א מ ב ק ש ‪ ,‬ע ל ס מ ך מ ה ש נ ב ח ר כ ב ר ק ו ד ם ל כ ן ו ש ה ו א מ ח ז י ק‬ ‫ר ש ו ת ל ע צ מ ו ל ה ש ת ד ל גם ע ת ה ל ה ש י ג ה‬

‫במשרה‪,‬‬

‫‪2 2 3‬‬

‫‪.‬‬

‫הוא מעדיף שלא ל ר א ו ת כ ם‬

‫שרויים בריב על מ ה שהוא מחזיק ב מ ש ר ה — א ף ־ ע ל י פ י שהיא בידו ב ה ת א ם ל ה ח ־‬ ‫לטתכם‪:‬‬ ‫‪31‬‬

‫כי לא טעינו בהניחנו‪ ,‬ש ק י ב ל נ ו " גם ברצונכם מה‬

‫שנתן לנו אלהים‪.‬‬

‫ו נ ח ש ב ה ד ב ר גם לעוון‪ ,‬א ל מ ל א ק י ב ל נ ו א ת המעזרה‪ ,‬ש ה ו א נ ו ת ן ‪:‬‬

‫וכנגד זה יהיה זה‬ ‫לנו‬

‫מ ח ו ס ר כל־ ת ב ו נ ה ל ד ר ו ש ‪ ,‬ש ת י ש א ר ה מ ש ר ה ב י ד י נ ו ל ע ו ל ם ‪ ,‬א ם ל א י ב ט י ח נ ה‬

‫אלהים לקנין בטוח‪ .‬ובכן לו יכריע שוב בעצמו‪ ,‬במי הוא רוצה‪ ,‬שיהיה מ ק ר י ב א ת‬ ‫‪32‬‬

‫עלינו‬

‫הקדבנות‬

‫‪2 4‬‬

‫ועומד בראש עבודת הקודש‪.‬‬

‫כי חוםר־דעת הוא לק‪1‬רח ל ד ר ו ש‬

‫א ת המדורה ולשלול מאלהים א ת הכוח לתתה למי שרוצה‪.‬‬

‫הפסיקו איפוא א ת הריב‬

‫ואת ההמולה בגלל הענין הזה ובואו מחר השכם בבוקר‪ ,‬אתם שהנכם תובעים א ת‬ ‫‪33‬‬

‫א ח ד מביתו מחתה עם‬

‫קטורת ואש‪.‬‬

‫ואתה קודח‪,‬‬

‫הנח‬

‫את‬

‫הכהונה‪,‬‬

‫והביאו כל‬

‫ההכרעה‬

‫ל א ל ה י ם וחכה ל ב ח י ר ת ו בענין זה ואל ת ע ש ה ע צ מ ך ע ד י ף מ א ל ה י ם ו ב ו א‬

‫להדיין בדרך זו ע ל ה מ ש ר ה ‪ .‬וחושבני‪ ,‬ש ל א מן העוול הוא לקבל גם א ת אהרן כ מ י‬ ‫ש ע ו מ ד גם הוא להתחרות‪ ,‬משום ש ה ו א מאותו מוצא ע צ מ ו ואי א פ ש ר ל ה ט י ח כ ל פ י ו‬ ‫‪34‬‬ ‫במדבר‬ ‫ט״ז‪ ,‬י׳־י״א‪,‬‬ ‫ט״ז‪ ,‬י״ז‬

‫שום ד ב ר על מעשיו ב ש ע ת כהונתו‪.‬‬ ‫והיה‬

‫ל א ח ר ההקטרה‪ ,‬קרבנו ש ל מי יירצה יותר לפני אלהים‪ ,‬אותו האיש י י ב ח ר‬

‫לכם לכהן‪.‬‬ ‫ג‪ .‬א ‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫לכשתתאספו תעמדו ותקטרו לעיני העם כולו‪.‬‬

‫וכך א נ ק ה מהריבה‪ ,‬כאילו נ ת ת י לאחי א ת מ ש ר ת ־ ה כ ב ו ד ב ת ו ר ת חטד׳׳‪.‬‬

‫וכשאמר מ ש ה זאת פסק העם מלהיות במבוכה ובתשדות נגד משה והסכימו לדבריו‪,‬‬ ‫כי היו וגם נראו טובים לעם‪ .‬וכן ה ת פ ז ר ההמון ל ע ת עתה‪ .‬ו ל מ ח ר ת באו ל א ס פ ה ‪,‬‬ ‫כדי‬

‫‪36‬‬

‫להיות‬

‫הכהונה‪.‬‬

‫נוכחים‬

‫בשעת‬

‫הקרבן ובהכרעה‪,‬‬

‫שיביא‬

‫זה‬

‫לאנשים‬

‫המתחרים‬

‫על‬

‫והאספה היתה מ ל א ה המולה‪ ,‬כי ההמון היה נרגש מתוך צפיה ל ד ב ר י ם‬

‫שיתרחשו‪.‬‬

‫לחלק מהם גרמה קורודרוח התקוה‪ ,‬ש מ א יוכח פשעו של משה‪ ,‬ואילו‬

‫הנבונים ש ב ה ם )ציפו(‪ ,‬ש מ א ישוחררו מ ע ס ק ר ע ו מ מ ב ו כ ה ‪ :‬כי ח ש ש ו ׳ ש מ א י ו ש ב ת‬ ‫‪37‬‬

‫עוד‬

‫יותר סדר החיים׳ אם ת ת פ ש ט המריבה‪.‬‬

‫לחרף‬ ‫במדבר ט״ז‪,‬‬ ‫י״ב־ט״ו‬ ‫‪38‬‬

‫שלח‬ ‫עבודת‬

‫ואולם ההמון כולו‪ ,‬ש א ו ה ב‬

‫א ת מנהיגיו ומפנה ד ע ת ו לכל מה שאומד מישהו‪ ,‬היה הולד ורוגש‪.‬‬ ‫משרתים לאבירם ולדתן‬ ‫הקודש‪.‬‬

‫‪2 3‬‬

‫ומשה‬

‫וציוה אותם‪ ,‬לפי ההסכם‪ ,‬לבוא ולחכות ע ד ל א ח ר‬

‫ואילו הם אמרו לשליחים‪ ,‬ש ל א ישמעו ולא יביטו‬

‫כ י צ ד מ ש ה ׳הולד ו ג ד ל ע ל ־ י ד י מ ע ש י י פ ש ע ע ל ח ש ב ו ן ה ע ם כולו‪.‬‬ ‫במדבר ט״ז‪,‬‬ ‫כ״ה־כ״ז‬

‫מטבעו‬

‫בשויוךנפש‪,‬‬

‫וכששמע משה א ת‬

‫תשובתם‪ ,‬ביקש א ת יועציו־הראשונים לילד אחריו׳ והלד אל האנשים‪ ,‬שהיו מ ס ב י ב‬ ‫לדתן‪ ,‬ולא‪ :‬ח ש ב ל פ ת י ת ו ו ד כ ב ו ד ל ע צ מ ו ל י ל ד א ל א נ ש י ם ‪ ,‬ש נ ה ג ו בו מ נ ה ג ש ל ע ל ב ו ן ‪,‬‬

‫ספר רביעי‬ ‫והללו הלכו אחריו בלי טענות‪.‬‬

‫‪113‬‬

‫וכשנודע לאנשי דתן׳ ש ב א מ ש ה עם חשובי הקהל‬

‫‪39‬‬

‫אליהם‪ .‬יצאו עם נ ש י ה ם וילדיהמ לפני האהלים ועמדו לראות׳ מה בדעתו של מ ש ה‬ ‫והיו א ת ם גם מ ש ר ת י ה ם ״ ׳ שיוכלו להגן ע ל עצמם‪ ,‬אם י ש ת מ ש מ ש ה נ ג ד ם‬

‫לעשות‪.‬‬

‫בכוח באיזו צורה שהיא‪.‬‬ ‫ו מ ש ה ה ת ק ר ב ו ה ר י ם ידיו ה ש מ י מ ה ו ק ר א ב ק ו ל אדיר‪ ,‬ע ד ש ש מ ע ה ה מ ו ן כולו‪ ,‬ו א מ ר ‪:‬‬ ‫״ א ד ו ן כל א ש ר ב ש מ י ם ו ב א ר ץ ובים‪ ,‬א ת ה ה נ ך ה ע ד ה ח ש ו ב ב י ו ת ר ל מ ע ש י ‪ ,‬ה י ד ג ע ש ו‬ ‫כולם‬

‫לפי רצונך‪ ,‬א ת ה הוא‬ ‫בכל‬

‫העברים‬

‫צרותיהם ן‬

‫שהמצאת‬

‫בוא‬

‫)לי(‬

‫והקשיבה נא‬

‫דרך לביצועם‪,‬‬ ‫לדברי אלה‪.‬‬

‫משום‬

‫‪40‬‬

‫במדבר ט״ז‪,‬‬ ‫כ‬

‫שריחמת על‬ ‫נסתר מפניך‪,‬‬

‫כי אין‬

‫ב‪.‬‬

‫"‬

‫ח‬

‫ל‬

‫'‬

‫‪41‬‬

‫ל א שום ד ב ר ש נ ע ש ה ולא ש ע ל ה ב מ ח ש ב ה ‪ .‬אל ת ר ע איפוא ע י נ ך בי על גלוי ה א מ ת‬ ‫תעדיף על כך א ת כפית הטובה של האנשים האלה‪.‬‬

‫ואל‬

‫הדברים‪,‬‬

‫שקדמו להוולדי;‬

‫את‬

‫א ת ה יודע ברור‬

‫הם לא נודעו לך מתוך שמיעה אלא היית עד־ראיה‬

‫ב ש ע ה ש נ ע ש ו ‪ .‬ה י ה נ א ע ד לי ב ד ב ר י ם ש ל א ח ר כך׳ ש ח ו ש ד י ם בי בגללם ללא־צדק‪,‬‬ ‫אף־על־פי‬

‫בניתי לי חיים שקטים באומץ‬

‫שיודעים אותם היטב‪.‬‬

‫לבי‬

‫‪2 7‬‬

‫וברצונך‬

‫‪42‬‬

‫ועל־ידי מ ה שקבלתי בירושה מ א ת חותני רעואל — ועזבתי א ת ההנאה מהטובות‬ ‫האלה‬

‫קודם עברו עלי פורענויות‬

‫והפקרתי א ת עצמי לתלאות לטובתם של אלה‪.‬‬

‫גדולות למען חירותם ו ע ת ה ל מ ע ן הצלתמ‪ ,‬והתיצבתי בחפץ־לב בפגי כל פגע רע‪.‬‬ ‫והנה‬

‫עכשיו‪ ,‬כשהוטל עלי ח ש ד של מ ע ש י ם רעים על‪-‬ידי אנשים‪ ,‬שבזכות יגיעי‬

‫עודם‬

‫סיני‬

‫)הר(‬

‫בחיים‪ ,‬מן ה י א ה הוא‪ ,‬ש א ת ה ‪ ,‬ש ה ר א י ת לי א ת ה א ש ה ה י א ע ל‬

‫‪43‬‬

‫ה כ י ת נ י אז להיות שומע בקולך והראיתני א ת הנפלאות‪ ,‬שגילה המקום לעיני; אתה‬ ‫שצויתני‬

‫לילך למצרים ולהודיעם החלטתך‪ ,‬שזעזעת את חילם של המצרים ונתת‬

‫לנו לברוח מלהיות ת ח ת שעבודם ו ה ש פ ל ת לפני א ת מלכות פ ר ע ה ;‬

‫‪44‬‬

‫אתה‪ ,‬שהפכת‬

‫א ת הים ליבשה ב ש ע ה ש ל א ידענו ד ר ך והשיבות א ת הים אחור והצפת לאידם של‬ ‫המצרים‬ ‫אתה‪,‬‬

‫את מימיו עליהם;‬

‫אתה‪ ,‬ש נ ת ת בחסדך למחוסרי־מגן כלי־זין ל ה ג נ ת ם ;‬

‫ש ה פ כ ת א ת המעינות המושחתים למקידי מים ראויים לשתיה והוצאת לנו‬

‫בשעות יאושנו הגמור מים מ ס ל ע‬

‫‪2 7 3‬‬

‫בשעה שחסרנו מזונות מן ה א ד מ ה ;‬

‫; א ת ה ש ה צ ל ת א ת חיינו על־ידי מזונות מן הים‬ ‫א ת ה ש ה ו ר ד ת ל נ ו גם מ ש מ י ם מזון‪ ,‬ש ל א ש מ ע ו‬ ‫‪2 8‬‬

‫עליו קודם ל כ ן ; א ת ה ש & מ ת ליסוד היינו א ת הגיון תורותיך ואת מ ע ר כ ת חוקתך‬

‫—‬

‫בוא אתה‪ ,‬אדון כל‪ ,‬והיה ל ש ו פ ט לי ולעד‪ ,‬ש א י ן ע מ ו מ י ק ח שוחד‪ ,‬כי לא ק י ב ל ת י‬ ‫מ ש ו ם א י ש ע ב ר י כ ל מ ת נ ה ‪ ,‬כ ד י לסלי״‬ ‫בדין‪ ,‬ל ט ו ב ת ה ע ש י ר‬ ‫לחלוטין‬ ‫נא‬

‫‪2 9‬‬

‫צ ד‬

‫?׳‬

‫י‬

‫ל‬

‫א‬

‫ח‬

‫י‬

‫י‬

‫ב‬

‫ת‬

‫י‬

‫א‬

‫ת‬

‫ה ע נ י‬

‫׳‬

‫ש‬

‫י‬

‫כ‬

‫ו‬

‫ל‬

‫ל‬

‫‪8‬‬

‫‪46‬‬

‫ז כ ו ת‬

‫ט״ז״ט״‬

‫‪ ,‬ולא שלטתי ל ר ע ת הציבור‪ ,‬ולא העליתי א ת ה מ ח ש ב ה הזרה‬

‫לתכונת נפשי‪ ,‬ל ת ת לאהרן א ת הכהונה בחסדי ולא‬

‫במצוותך;‬

‫הוכיחה‬

‫גם עכשיו‪ ,‬ש ה כ ל מ ת נ ה ג ב ה ש ג ח ת ך ושאין ד ב ר בא מ ע צ מ ו א ל א רצונך הוא‬

‫השליט‬

‫‪45‬‬

‫בו והמביאו לידי גמר‪.‬‬

‫הוכיחה נא‪ ,‬ש ד ו א ג ה נ ך ל א נ ש י ם ה ד ו ר ש י ם‬

‫את‬

‫‪47‬‬

‫קדמוניות‬

‫‪114‬‬ ‫טובתם‬ ‫‪48‬‬

‫היהודים‬

‫של העברים‪ ,‬וענוש את אבירם ודתן הטופליפ עליך שטות‪ ,‬כאילו נ ו צ ח ת‬

‫בתחבולותי‪.‬‬ ‫והעבירם‬

‫ו ג ל ה א ת ג ז ר ‪ -‬ד י נ ך " ב ה ם ע ל מ ל ח מ ת השיגעון ) ש א ס ר ו ב ה ו ד ( כ ב ו ד ך‬

‫מארץ החיים ש ל א בדרך ה ט ב ע ואל יראה הדבר בעיני הבריות‪ .‬כ א י ל ו‬

‫נסתלקו מן העולם ומתו כדרך האדם ? אלא תפער האדמה׳ א ש ד הם דורכים עליה‪ ,‬א ת‬

‫במדבר‬ ‫ט״ז‪ ,‬ל׳‬ ‫‪49‬‬

‫פיה‪ ,‬ו ת ב ל ע אותם ו א ת מ ש פ ח ת ם וכל א ש ר להם‪ .‬כי ד ב ר זה יהיה ל כ ל ה ע ם ר א י ה‬ ‫לכוחך‪ ,‬ולקח תבונה‪ ,‬כי‬

‫‪50‬‬

‫ואילו לי י ש מ ש הוכחה‬

‫‪3 0‬‬

‫ב ‪ 1‬י‬

‫כל החושבים מחשבות לא־כנות עליר סופם ל ה י ע נ ש כ ך‬

‫‪3 1‬‬

‫‪,‬‬

‫‪ ,‬כי ע ב ד נאמן אני לכל פקודותיך‪ .‬ואולם אם קטרוגם ע ל י‬

‫הוא קטרוג של אמת‪ ,‬ש מ ו ר אותם מכל צער ומכל פגע ושלח בי אותה ה פ ו ר ע נ ו ת ‪,‬‬ ‫עליהם‪.‬‬

‫שזממתי‬

‫ולאחר ש ת י פ ר ע מזה׳ שרצה לעשות עוול לעמר‪ ,‬ה ש ל ט א ח ד ו ת‬

‫ושלום לכל הימים ושמור על עמך‪ ,‬ההולך אחרי מצוותיך׳ ומנע ממנו כל צ ע ר ו א ל‬ ‫י ה א ח ל ק ו ב ע נ ש ם ש ל החוטאים‪ .‬כי א ת ה ב ע צ מ ך ידעת‪ ,‬ש א י ן זה מ ן הדין׳ ש י י ע נ ש‬ ‫כלל ישראל בגלל ׳רשעותם של אלה׳‪/‬‬ ‫‪51‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ב מ ד ב ר ט״ז‪,‬‬ ‫ל״א־ל״ד‬

‫לאחר‬ ‫חלף‬

‫שדיבר מ ש ה מתוך דמעות את הדברים האלה רעשה פתאום האדמה ורעד‬ ‫ע ל פניה‪ ,‬כאותו הגל המזנק בכוחה של הרוח׳ וחרדה אחזה א ת כל ה ע ם ‪.‬‬

‫ושאון ורעם אדיר בקע והאדמה שעל יד אהליהם שקעה ובלעה א ו ת ם‬ ‫‪52‬‬

‫מ ה ש ה י ה י ק ר להם‪.‬‬ ‫אחדים‬

‫ו ל א ח ר ש נ ש מ ד ו ב ד ר ך זו‪ .‬ע ד ש ל א ה י ה ס י פ ק‬

‫אפילו להבחין בדבר‪ ,‬נסגרה שוב האדמה‪,‬‬

‫‪3 3‬‬

‫‪3 2‬‬

‫ואת כל‬

‫בידי אנשים‬

‫ש נ פ ע ר ה מ ס ב י ב להם‪,‬‬

‫והיתה‬

‫יציבה במידה שלא היה ברור להם למביטיס‪ ,‬אם עבר עליה משהו מהמסופר לעיל‪.‬‬ ‫‪53‬‬

‫וכן‬

‫מ ת ו אלה והיו למופת לכוחו של אלהים‪ .‬א פ ש ר היה לבכות ל א ע ל‬

‫גורלם‬

‫בלבד‪ ,‬שראוי הוא גם כ ש ל ע צ מ ו לעורר רחמים‪ ,‬א ל א אף על ש מ ת ת קרוביהם‪ ,‬ש ע ל ת ה‬ ‫להם כך‪ .‬כי ל מ ר א ה ה ד ב ר ש ק ד ה ש כ ח ו א ת א נ ש י ה כ ת ש ל ה ם והצדיקו ע ל י ה ם א ת‬ ‫ה ד י ן ו ל א ה צ ט ע ר ו ע ל כך‪ ,‬כ י ח ש ב ו ‪ ,‬ש ד ת ן ו א נ ש י מ פ ל ג ת ו מ ת ו כ ר ש ע י ם ‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫‪54‬‬

‫ו מ ש ה ק ר א ל א נ ש י ם ה מ ת ח ר י ם ע ל ה כ ה ו נ ה ל ע מ ו ד ל ב ח י נ ה ל מ ש ר ה זו‪ ,‬כ ד י ש י י ב ח ר‬ ‫מי‬

‫ש א ל ה י ם י ק ב ל א ת ק ר ב נ ו ב י ת ר רצון‪.‬‬

‫מכובדים‬ ‫‪55‬‬ ‫במדבר‬ ‫ט״ז‪ ,‬ל״ה‬

‫על העם בגלל צדקתם של אבותיהם ושלהם ויש אף עלו בה על אלה?‬

‫ויצאו גם אהרן וקודח‬ ‫התלקחה‬ ‫ולא‬

‫והתאספו מאתים וחמשים איש‪,‬‬

‫‪3 4‬‬

‫ו ה ק ט י ר ו כולם לפני המשכן בכל המחתות שהביאו‪) .‬פתאום(‬

‫א ש כזאת‪ ,‬ש ל א ה ו צ ת ה ע ו ד כ מ ו ת ה בידי בני אדם‪ ,‬לפי מ ה ש מ ס פ ר י ם ‪,‬‬

‫ע ל ת ה עוד מתוך האדמה בהתפרצות יקוד מתחת‪ ,‬ולא ה ת ל ה ט ה מ ע צ מ ה בין‬

‫עצי היער‪ ,‬ה מ ש ת פ ש פ י ם זה בזה ב ס ע ר ת עוז!‬ ‫‪3 5‬‬

‫‪56‬‬

‫שהיו‬

‫שיכולה להתלקח דק במצות א ל ה י ם ‪.‬‬

‫אלא שלהבת לוהטת ואוכלת מאוד‪,‬‬

‫ב א ש הזאת‪ ,‬שזינקה על קורה ועל מ א ת י ם‬

‫ו ח מ ש י ם האיש‪ ,‬נ ש מ ד ו כולם‪ ,‬ע ד ש נ ע ל מ ו אפילו גופותיהם‪.‬‬

‫נשאר רק אהרן לבדו‪,‬‬

‫ש ל א ניזוק כלל באש‪ ,‬משום שאלהימ הוא ש ש י ל ח א ת ה א ש ב א ל ה ש צ ר י כ י ם היו‬ ‫ב מ ד ב ר י״ז‪,‬‬ ‫‪57‬‬ ‫א׳־ה׳‬

‫להישרף‪.‬‬

‫וכשאבדו רצה משה למסור ל ד ו ד ו ת‬

‫‪3 0‬‬

‫א ת ע נ ש ם ש ל הללו‪ ,‬כדי ש י ד ע ו‬

‫םסר רביעי‬

‫‪115‬‬

‫אותו גם אלה שעתידים 'לחולה וצווה את אלעזר בן ־אהרן להניח את מחתותיהם‬ ‫על מזבודהנחושת‪ ,‬שיהיה הדבר לדורות הבאים לזכר העונש שנענשו על אשר‬

‫‪58‬‬

‫דימו‪ .‬שיש ביכלתם להתהלך במרמה את כוחו )וגבורתו( של אלהיט; מעתה לא‬ ‫נראה עוד בעיני איש‪ ,‬שהכהונה באה לו לאהרן בחסדו של משה‪ ,‬אלא בפסק דינו‬ ‫של אלהים‪ ,‬שבא לידי גילוי‪ ,‬נהנה מאז והלאה הוא ובניו ממשרת־הכבוד לבטח‪.‬‬ ‫אולם המריבה לא נגמרה אפילו בדרד זו‪ ,‬אלא רבתה ונתגלעה ביתר שאת ונתגלגלה‬ ‫לה סיבה רעה יותר לילך ולהחמיר ״‪ ,‬ונדמה היה‪ ,‬שלא תיפסק בגללה הרעה לעולם‬ ‫אלא תלך ותמשך‪ .‬כי אף כי האנשים כבד האמינו‪ ,‬שאין דבר הנעשה בלי השגחתו‬

‫ד‪ .‬א‪.‬‬ ‫‪59‬‬ ‫במדבר י״ז‪ ,‬ו׳‬ ‫‪60‬‬

‫של אלהיט‪ ,‬לא רצו להודות‪ ,‬שהדברים האלה נעשו שלא בתורת חסד אלהים למשה‪,‬‬ ‫והיו קובלים עליו‪ ,‬שכעסו של אלהים לא היה גדול כל כד מחמת חטאם של האנשים‪,‬‬ ‫שנענשו‪ ,‬אלא משום שמשה גרם לכך‪ :‬הללו לא נשמדו בעטיו של חטא אחר‪ ,‬אלא‬

‫‪61‬‬

‫משום ששקדו על עבודת אלהים; ואילו האיש‪ ,‬שהעניש את העם על~ידי מותם‬ ‫של אנשים כאלה‪ ,‬שנמנו עם החשובים שבעם‪ ,‬לא זו בלבד שלא בא על ענשו כלל‪,‬‬ ‫אלא שעוד העניק לאחיו את הכהונה ללא כל מחלוקת‪ ,‬משום שמעתה לא ישתדל‬

‫במדבר י״ז‪,‬‬ ‫‪ 62‬כ״ז־כ״דו‬

‫עוד איש אחר להשיגה בראותו‪ ,‬שהראשונים מתו מיתה רעה‪ .‬ולא עוד אלא שבאה‬ ‫בקשה רבה מקרוביהם של המומתים לפני העם ׳להקטין במידת־מה את רהבו של‬ ‫משה‪ ,‬שהרי דבר זה חשוב לבטחונם הם‪.‬‬ ‫ומשה שמע זמן רב את המהומה‪ ,‬שהלכה הלוך ותםום‪ ,‬והיה שרוי בפחד‪ ,‬שמא‬ ‫ימרדו שוב ואסון גדול וכבד יתרחש‪ ,‬והלך וכינס את ׳העם לאספה‪ .‬ולא התיצב‬

‫ב‪.‬‬ ‫‪63‬‬ ‫במדבר י״ז‪,‬‬ ‫ט״ז־כ״ו‬

‫ללמד סניגוריה על עצמו כנגד מה ששמע‪ ,‬שלא להרגיז את ההמון‪ ,‬אלא צווה את‬ ‫נשיאי השבטים‪ ,‬שלא יביאו לו אלא את מטותיהם ועליהמ שמות השבטים כתובים‪:‬‬ ‫אותו האיש‪ ,‬שיתן אלהים סימנו במטהו‪ ,‬יטול את הכהונה‪ .‬וכך הוחלט‪ ,‬והביאו‬ ‫האחרים וגם אהרן‪ ,‬שכתב ״לוי‬

‫״ ‪38‬‬

‫‪64‬‬

‫במטהו‪ .‬ומשה )נטל( את המטות והניחם במשכן‬

‫אלהים‪ .‬למחרת הוציאם והם הוכרו‪ ,‬הואיל וסומנו גם על־ידי האנשים שהביאום‬ ‫וגם על־ידי העם‪ .‬וראו‪ ,‬שהאחרים נשארו באותה צורה שלקחם משה‪ ,‬ואילו מטה‬

‫‪65‬‬

‫אהרן דאו והנה העלה פקעים וענפים ופרי בשל )שקדים היו‪ ,‬כי מאותו עץ נעשה‬ ‫המטה(‪ .‬ונבהלו מפני המראה המופלא‪ .‬ואלה שרחשו שנאה למשה ואהרן‪ ,‬ויתרו‬

‫‪66‬‬

‫עכשיו על שנאתם זו והתחילו תוהים על פסק דינו של אלהים עליהם ומשבחים‬ ‫מכאן ולהבא את החלטותיו של אלהים‪ .‬והודו לו לאהרן‪ ,‬שמן הדין הוא שתהא‬ ‫הכהונה לו‪ .‬והלה החזיק כבטחון במ&רה‪ ,‬לאחר שנבחר שלוש פעמים על ידי אלהים‪.‬‬ ‫כך נסתיימה המריבה בין העברים‪ ,‬לאחר שעמדד• בעינה זמן רב‪.‬‬ ‫ושבט לוי היה פטור ממלחמה ומעבודת־צבא‪ ,‬שכן היה ע ו ס ק‬ ‫וכדי שלא יזניחו את עבודת־הקודש מחמת עניות וחיפוש ה‬

‫‪39‬‬

‫צ ר כ י ם‬

‫בעבודת־אלהים‪67 .‬‬ ‫ה נ ח ן צ י ם‬

‫?‪Qnf]t‬‬

‫ג‪.‬‬

‫במדבר י״ח‪ ,‬ב׳‬

‫‪116‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫צווה משה את העברים‪ ,‬לכשירכשו ברצון אלהים את ארץ כנען׳ להנחיל ללויים‬ ‫במדבר ל״ה‪,‬‬ ‫אי־ח׳‬ ‫‪68‬‬ ‫ב מ ד ב ר י״ח‪,‬‬ ‫כ״א־כ״ד‬ ‫‪69‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ב מ ד ב ר י״ח‪,‬‬ ‫כ״ו־כ״ח ‪70‬‬

‫ארבעים ושמונה ערים טובות ויפות ולתחום מהאדמה שלפניהן עד לאלפים אמה‪,‬‬ ‫החל מן החומות‪ ,‬ולמסור להם‪ .‬ונוסף על כך ציווה את העם להעלות ללויים ולכהנים‬ ‫מעשר מפירות השנה‪ .‬אלה הן המתנות‪ ,‬שקיבל השבט הזה מן העם‪ .‬אולם ח ו ש ב‬ ‫אני לנחוץ לסמן‪ ,‬מה שקיבלו רק‬

‫‪3 3 3‬‬

‫הכהנים מכולם‪.‬‬

‫מארבעים ושמונה הערים צווה משה את הלויים ליתן לכהנים ש ל ו ש ־ ע ש ר ה‬

‫‪40‬‬

‫ומן‬

‫המע&ר‪ ,‬שלוקחים מן העם כל שנה‪ ,‬לחלוק להם את החלק העשירי‪ .‬מן הדין שיביא‬ ‫העם לאלהים ביכורים מכל הפירות הגדלים מן האדמה ואת כל פטר רחם של‬

‫במדבר י״ח‪,‬‬ ‫י״ב־י״ט‬ ‫‪71‬‬

‫ההולכים על ארבע‪ .‬הכשרים לקרבן;‬

‫אם זכר הוא יש ליתנו לכהנים לקרבן‪,‬‬ ‫‪41‬‬

‫שיאכלוהו הם ובני ביתם כולם בעיר־הקודש‪ .‬ואילו בעד ה ב ה מ ו ת ‪ ,‬שחל עליהן‬ ‫‪42‬‬

‫איסור האכילה לפי חוקי האבות‪ ,‬חייבים הבעלים לשלם לכוהנים שקל ו מ ח צ ה ‪,‬‬ ‫‪, 2 3‬‬

‫דברים י״ח‪ ,‬ד׳ ובעד בכור אדם חמשה ש ק ל י ם‬ ‫במדבר ‪ 72‬התבואה ועושים לחם חייבים ליתן להם חלק מהמאפה‪ .‬והאנשים שנדרו נדר לקדש‬ ‫ס״ו‪ ,‬כ׳־כ״א‬

‫להם גם ראשית גז הצאן‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫והאופים א ת‬

‫עצמם — הם הקרויים נזירים‪ ,‬המגדלים שערותיהם ואינם טועמים יין — מחויבים‬ ‫‪43‬‬

‫במדבר‬ ‫ר‪ ,‬ב׳־ג׳‬ ‫ויקרא‬ ‫כ״ז‪ ,‬א׳־ח׳‬

‫‪73‬‬

‫ליתן את שערותיהם הגזוזות לכהניס ‪ ,‬בשעה שהם מקדישים ומביאים אותן קרבן‪.‬‬ ‫‪44‬‬

‫ואלה הקוראים לעצמם ״ ק ר ב ך לאלהים ‪ ,‬פירוש ״דורון״ בלשון ההלינים‪ ,‬אם ברצונם‬ ‫לפדות עצמם מחובה זאת‪ ,‬חייבים ליתן פדיון כסף לכהנים‪ ,‬אשד‪ .‬שלושים שקל‬ ‫‪45‬‬

‫וחמשים שקל ה א י ש ‪.‬‬

‫ולגבי אלה‪ ,‬שאין ידם מגעת לשלם את הסכום הקבוע‪,‬‬

‫הדשות בידי הכוהנים להחליט כרצונם‪ .‬והשוחטים בביתם לשם חגיגה ולא ל ש ם‬

‫ויקרא זי‪74 ,‬‬ ‫ל״א־ל״ד‬ ‫השוה ב מ ד ב ר‬ ‫י״ח‪ ,‬י״ח‬

‫ה ק ד ב ן ‪ .‬שפע כזה )של מתנות( המציא משה לכוהנים‪ ,‬מלבד מה שהעם נותן להם‬

‫‪75‬‬

‫כשהוא מקריב קרבן על חטאיו‪ ,‬כפי שהראינו בספר הקודם‪ .‬ומשה צווה‪ ,‬שישתתפו‬

‫במדבר‬ ‫י״ח‪ ,‬י י א‬

‫עבודת אלהים‪ ,‬מוכרחים להביא לכוהנים את הקיבה ואת החזה ואת שוק־הימין ש ל‬ ‫‪46‬‬

‫עבדיהם ובנותיהם ונשיהם של הכהנים בכל המתנות שחייבים ליתן להם‪ ,‬פ ר ט‬

‫במדבר י״ח‪ ,‬י׳ לקרבנות‪ ,‬שמקריבים בעד תטאים‪ :‬כי את אלה אוכלים רק הזכרים הכהנים בו ביום‬ ‫בקודש‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ב מ ד ב ר כ׳‪,‬‬ ‫י״ד־כ״א‬

‫‪76‬‬

‫ולאחר שצווה משה את הדברים האלה ככלות המריבה‪ ,‬נסע עם הצבא כולו והגיע‬ ‫עד גבולות אדום‪ .‬שם שלח שליחים אל מלך האדומים וביקש ליתן לו מעבר‪,‬‬ ‫והסכים ליתן כל העדבונות שירצה‪ .‬שלא יעשה לו שום עוול‪ ,‬ולהכין שוק לצבא‬

‫‪77‬‬

‫‪47‬‬

‫והוא ישלם את מחיר המים‪ ,‬אם י ד ר ו ש ‪.‬‬

‫ואולם הדברים‪ ,‬ששלח משה ביד‬

‫השליחים‪ ,‬לא מצאו חן בעיניו של הלה ולא הרשה להם את המעבר ויצא והוליך‬ ‫את צבאו חמוש לקראת•משה‪ ,‬כדי למנוע את ישראל מלעבוד‪ ,‬אם יעז לעשות‬ ‫זאת בכוח‪ .‬אז השיב משה את צבאו אחור והוליכהו דרך המדבר סביב‪ ,‬כי לשאלתו‬ ‫לא יעצהו אלהים לפתוח במלחמה‪.‬‬

‫ססר רביעי‬ ‫א ז ה ג י ע גם סוף חייה ש ל מ ד י ם‬

‫‪4 8‬‬

‫‪117‬‬

‫אחותו‪ ,‬לאחר שהוציאה א ת ש נ ת הארבעים מאז‬ ‫‪4 3‬‬

‫א ת מצרים‪ ,‬ב ח ו ד ש כםנטיקום‪ ,‬ב ר א ש ה ח ו ד ש למבין ה ל ב נ ה ‪.‬‬

‫עזבה‬

‫ע ל חשבון הציבור ברוב פאר ע ל הר א ח ה הבקרא צין‬

‫‪5 0‬‬

‫וקברו אותה‬

‫‪ .‬ו מ ק ץ ש ל ו ש י ם יום ל א ב ל‬

‫ה ע ם ע ל י ה ‪ ,‬ט י ה ר מ ש ה א ת ה ע ם ב א ו פ ן כ ז ה ‪ :‬ל א ה ר ח ק מהמחבר‪ .‬ה ו צ י א ה כ ו ה ן ה ג ד ו ל‬ ‫‪3 1‬‬

‫עגלה‬

‫ש ל א י ד ע ה מ ח ד ש ה ו ע ב ו ד ת א ד מ ה ו ל א ה י ה ב ה כל מום‪ ,‬כולה אדומה‪,‬‬

‫למקום טהור מ ו ח ל ט " ‪,‬‬

‫ש ם ה ק ר י ב ה ו ה ז ה מ ד מ ה ב א צ ב ע ו ש ב ע פ ע מ י ם בוכח מ ש כ ן‬

‫א ח ר ־ כ ך עזדף‬

‫והשליך‬

‫אלהיט‪.‬‬

‫את‬

‫כולה כמו שהיא‬

‫העגלה‬

‫ו‪.‬‬ ‫‪78‬‬ ‫במדבר כי‪,‬‬ ‫א׳־ב׳‬

‫על‬

‫וקדביה‬

‫עורה‬

‫‪ 79‬במדבר‬ ‫י״ט‪ ,‬א ־ כ ״ ב‬

‫‪80‬‬

‫ל ת ו ך ה א ש ע ץ א ר ז ו א ז ו ב ו צ מ ר שבי‪ .‬ו א י ש ט ה ו ר א ס ף א ת ה א פ ר כ ו ל ו ו ה ג י ח ו ב מ ק ו ם‬ ‫‪3‬‬

‫טהור מוחלט‪ .‬ואלה שבטמאו ל מ ת ש מ ו מ ע ט א פ ר לתוך מעין והטבילו א ז ו ב " והזו‬

‫‪81‬‬

‫‪1 ,‬‬

‫)על בשרם( ביום ה ש ל י ש י ו ה ש ב י ע י ו ט ה ר ו " ‪ .‬וצוום ל ע ש ו ת כן גם ל כ ש י ב ו א ו א ל‬ ‫בחלותיהם‪.‬‬ ‫ש ב ע ש ה טיהור כזה בגלל א ב ל אחותו ש ל המנהיג‪ ,‬הוליך זה א ת המחבה‬

‫לאחד‬

‫ה מ ד ב ר ובא אל מקום בארץ ערב‪,‬‬

‫דיר‬

‫נ ב‬

‫שהערבים חשבוהו למטרופולין שלהם‪.‬‬ ‫‪8‬‬

‫לפגים גקרא ע ר ק א ‪ ,‬ועכשיו ש מ ו פ ט ר ה ״ ‪ .‬המקום הזה מוקף )רוכסי( ה ר גבוה‪.‬‬ ‫‪V‬‬

‫שם‬

‫‪82‬‬

‫‪T‬‬

‫ע ל ה אהרן ע ל ההד‪ ,‬מ ש ו ם ש ה ו ד י ע לו משה‪ ,‬ש ע ו מ ד הוא למות‪.‬‬

‫ולעיבי כל‬

‫‪83‬‬

‫במדבר‪ .‬כי‪.‬‬ ‫כ״ב־כ״ט‬

‫הצבא — כי המקום היה מ ש ו פ ע — פ ש ט א ת בגד הכהונה הגדולה ומסרו ל א ל ע ז ד‬ ‫ב נ ו ‪ ,‬ש ע ב ר ה א ל י ו ‪ ,‬ב ג ל ל ג י ל ו ‪ ,‬מ & ר ת ־ כ ב ו ד )זו(‪ ,‬ו מ ת ו כ ל ה ע ם ע ו מ ד ו מ ב י ט א ל י ו ‪.‬‬ ‫והוא מ ת ב א ו ת ה שנה‪ ,‬בה קיפח גם א ת אתותו‪ ,‬ו ש נ ו ת חייו בסך הכל מ א ה ע ש ר י ם‬ ‫ושלוש‪.‬‬ ‫אתונה‬

‫במדבר‬ ‫ל״ג‪ ,‬ל״ח‬

‫והוא מ ת לפי מנין הלבנה ב ר א ש חודש‪ ,‬באותו חודש הנקרא בפי אנשי‬ ‫הי?!טומביאון‪ ,‬ב פ י ה מ ו ק ד ו נ י ם‬

‫לואוס‬

‫ו ה ע ם נ ה ג ע ל י ו א ב ל ו ת ב מ ש ך ש ל ו ש י ם יום‪.‬‬ ‫הצבא‬

‫‪84‬‬

‫ובפי העבדים‬

‫אב"‪.‬‬

‫ו כ ש נ ס ת י י מ ה זו ה ו ל י ך מ ש ה מ ש ם א ת‬

‫‪85‬‬

‫ה‪ .‬א‪.‬‬

‫והגיע ל נ ה ר ארנון‪ ,‬היוצא מ ה ד י ע ר ב וזורם ד ר ך מ ד ב ר ש מ מ ה ונופל ליס‬ ‫במדבר‬ ‫כ׳יא‪ ,‬י״ג‬

‫‪1‬־ ‪T‬‬

‫והוא ה ג ב ו ל בין א ר ץ מואב ל א ר ץ האמורי‪.‬‬

‫המלח‬ ‫ומוכשרה‬

‫לפרנס המון אנשים בטובה‪.‬‬

‫והאדמה פ ה " פוריה היא‬

‫ומשה שלח איפוא אל ס י ח ו ן‬

‫‪5 6‬‬

‫מלך הארץ‬

‫הזאת וביקש מעבר לצבאותיו בכל הערבונות שידרוש‪ ,‬באופן שלא ת צ א שום תקלה‬

‫‪86‬‬

‫במדבר כ״א‪,‬‬ ‫כ״א־כ״ג‬

‫ל א ר ץ ולא ל א נ ש י ם ה י ו ש ב י ם בה‪ ,‬ש ס י ח ו ן ־ ש ו ל ט עליהם‪ ,‬ושיוכל ל ה ש ת מ ש ל ת ו ע ל ת ם‬ ‫של ‪.‬הללו במה שניתן לממכר‬

‫)וישלם(‬

‫אפילו א ת המים‪ ,‬א ם ירצו למכור להם‪.‬‬

‫אולם סיחון מירב וזיין א ת צבאו והיה מוכן לעצור ב ה ח ל ט ב ע ד העברים מ ל ע ב ו ד‬ ‫את •האתון ״‪.‬‬ ‫‪87‬‬

‫ו מ ש ה דאה‪ ,‬ש ה א מ ו ר י נוהג מ נ ה ג ש ל אויב‪ .‬והגיע לכלל דעה‪ ,‬ש ל א נ א ה ל ו ל ש א ת‬ ‫א ת העלבון‪,‬־ ו ג מ ר א ו מ ר ל ה ו צ י א ‪ -‬א ת ה ע ב ר י ם מ ן ה ב ט ל ה ו מ ן ה מ ב ו כ ה ה כ ר ו כ ה ב ה ‪,‬‬ ‫שגרמה‬

‫ל ה ם ל מ ר י ב ו ת י ה ם ק ו ד ם •לכן ו ל ק ש י י ה ם ב א ו ת ה ש ע ה ‪.‬‬

‫ושאל • א ת אלהים‪,‬‬

‫א& הואי מ ר ש ה ל ו ל ה ל ח ם ‪ .‬׳ כ ש ה ו ד י ע ל ו א ל ה י ם ׳ ש י נ ח ל ג ם נ צ ח ו ן ‪ ,‬ש ש ־ מ ש ה א ל י ק ר ב‬

‫‪88‬‬

‫ב‪.‬‬

‫‪118‬‬

‫‪89‬‬

‫קדמוניות‬

‫והלהיב‬

‫א ת ה צ ב א ועוררם למלא ברגע זה א ת ת ש ו ק ת ם למלחמה׳ שכן נ י ת נ ה ל כ ך‬

‫הסכמת‬

‫זינם‬

‫אלהיס‪.‬‬

‫משקיבלו העברים א ת הרשות שנכספו לה‬

‫ויצאו מיד לפעולה‪.‬‬

‫ב‬

‫וכשפתחו בהתקפה לא ע מ ד רוח האמורי עוד ב ו ‪ ,‬כי נ ב ה ל‬ ‫‪5 8 8‬‬

‫מ ל א עוז‪ ,‬נ ס ו ג מ ת ו ך פחד‪ .‬ולא ח י כ ו ל ח ת ״‬

‫״א‬

‫נ ג ש ו ת ה ר א ש ו נ ה ולא ע מ ד ו לעצור א ת העברים‪ ,‬א ל א הפכו עודף וברחו‪ ,‬ב ח ש ב ם ‪,‬‬

‫‪90‬‬

‫ש ה ד ב ר יביא להם הצלה יותר מהמלחמה‪ .‬כי בטחו בעריהם הבצורות‪ .‬אולם גם א ל ה‬

‫כ‬

‫‪8b‬‬

‫ל א ה ו ע י ל ו ל ה ם כ ל ל ב מ נ ו ס ת ם ׳'־‪ ,‬כ י א ך ר א ו ה ע ב ד י ם‬ ‫‪91‬‬

‫לעבר‬ ‫‪5 3‬‬

‫שאיפתם‬ ‫וזריזים‬ ‫שלהם‪,‬‬ ‫‪92‬‬

‫הערים ז‬

‫בשימוש‬

‫כלי־הקלע‬

‫הדביקו א ת האויבים ז‬ ‫‪C O a‬‬

‫הקלע והחצים‬

‫להצטופף‬

‫בתוד‬

‫חלל‬

‫ב ש‬

‫‪.‬‬

‫המלחמה‬

‫כ״ז־יל״ב'‬

‫למרחק‬

‫וקלים‬

‫רב‬

‫מחמת‬

‫ברדיפה‬

‫הקלים‬

‫כלי־הזין‬

‫ואלה שהיו רחוקים מלהתפש‪ ,‬אותם השיגו אבני־‬

‫‪ .‬והיה הרג רב והבורחים סבלו מפצעיהם ויותר מכל פגעי ה מ ל ח מ ה‬ ‫כי הימים ימי הקיץ והאויבים ברובם‪ ,‬כלומר אלה ״‬ ‫המבוהלת‪,‬‬

‫מרוצתם‬

‫ירדו‬

‫אל‬

‫הנהר‬

‫‪0 2‬‬

‫בצמאם‬

‫אז־ פ י ש ט ו ה ע ב ר י ם א ת ה ח ל ל י ם ו ל ק ח ו ש ל ל‬

‫האדמה‪ ,‬שעמדה עדיין בתנובתה‪.‬‬

‫ומחיה מן הערים‬

‫‪95‬‬

‫לא עיפו‬

‫אחריהם‪ ,‬כי‬

‫שהספיקו‬

‫למים ‪,‬‬

‫והעברים‬

‫הקיפום וזרקו ע ל י ה ם כידונים וירו בחם חצים ו ה ש מ י ד ו ם כולם׳ וגם סיחון מ ל כ ם‬ ‫נפל‬

‫‪94‬‬

‫ואילו העברים‬

‫מרדוף‬

‫אחת‬

‫היתד‪.‬‬

‫ל ה ו ס י ף מ א מ צ י ם ע ל מ א מ צ י ה ם ה ק ו ד מ י ם ‪ ,°°‬ו ב ה י ו ת ם ק ל ע י ם ט ו ב י ם מ א ו ד‬

‫הציק להם ה צ מ א ‪:‬‬

‫‪93‬‬

‫ש נ ס ו ג י ם הם‪ ,‬ל ח צ ו ע ל י ה ם‬

‫ב ח ז ק ה והכניסו א נ ד ר ל מ ו ס י ה ב מ ע ר כ ו ת י ה ם והטילו ב ה ל ה בהם‪ .‬ש ו ר ו ת י ה ם נ ו ת ק ו ו ה ם‬ ‫נמלטו‬

‫במדבר‬

‫תפשו את כלי‬ ‫‪ 8‬ג‬

‫מפני העברים‪ ,‬וצבאו שנראה מקודם‬ ‫‪3‬״י‪ .‬ל‪^,‬‬

‫היהודים‬

‫‪c‬‬

‫‪,‬‬

‫כולם‪.‬‬

‫לעצה ולא‬

‫‪a‬‬

‫‪4‬‬

‫ושפע‬

‫רב‬

‫והצבא עבר כבטחון בארץ כ ו ל ה‬

‫‪0 1‬‬

‫של‬

‫פירות‬

‫ולקח מזון‬

‫ש נ ל כ ד ו ג ם כן‪ ,‬ש כ ן ל א ה י ו ל מ ע צ ו ר כ ל ל ‪ ,‬ל א ח ר ש נ פ ל ו א נ ש י‬

‫ש ו א ה כזאת באה איפוא על האמורים‪ .‬משום שלא היו מ ו כ ש ר י ם‬

‫טובים לפעולה‪.‬‬

‫והעברים‬

‫נהרות ודומה בטבעה ׳במידת־מה לאי‪:‬‬

‫ירשו‬

‫א ת ארצם‪,‬‬

‫והיא‬

‫שוכנת‬

‫כ י ה א ר ג ו ן ה ו א ג ב ו ל ה ־מדרום‪,‬‬

‫בין‬

‫שלשה‬

‫וחיבוקי‪,‬‬

‫‪6‬‬

‫ה נ ו פ ל א ל י ר ד ן ה נ ה ר ו מ ש ת ת ף ע ל ־ י ד י כ ך ב ז ר ם מ י מ י ו ‪ , °‬מ ק י ף ־את צ ד ה ה צ פ ו נ י ן‬ ‫ואולם חלקיו ה מ ע ר ב י י ם ש ל ה ח ב ל מוגבלים על־ידי הירדן‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬

‫‪96‬‬

‫ו מ ש ה ג י ע ו ה ד ב ר י ם ל י ד י כ ד נזדווג עוג‪ ,‬מ ל ך ה ג ל ע ד ו ה ג ו ל ן ״ ‪ ,‬א ל י ש ר א ל ‪ ,‬ו ה ו ל י ד‬ ‫את‬

‫צ ב א ו ו מ י ה ר ל ע ז ר ת ו ש ל סיחון‪ ,‬ש ה י ה י ח ד ו ‪.‬‬

‫לערוך‬ ‫‪97‬‬ ‫במדבר‬

‫ק ר ב נ ג ד העבדים‪ ,‬כי חשב‪ ,‬שידו ת ה י ה על העליוגה‪ ,‬וגם ר צ ה ל ה ת ג ם ו ת‬

‫בגבורתם‪ .‬אולם תקותו נכזבה והוא נפל ח ל ל בקרב וצבאו כולו נשמד‪ .‬ו מ ש ה ח צ ה‬

‫כ״א‪.‬‬

‫ל״ג‪-‬ל״ה‬

‫וכשמצאו מת‪ ,‬החליט בכל ז א ת‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫א ת ה נ ה ר יבוק ו ע ב ד ב מ ל כ ו ת עוג והכניע א ת ע ר י ה והרג א ת ת ו ש ב י ה ן כולם‪ ,‬ש ה י ו‬ ‫מצויגיט בעושר מכל יושבי חבל הארץ ההיא בגלל טיבה המעולה של קרקעם ו ש פ ע‬ ‫‪98‬‬

‫‪6 7‬‬

‫ב ר כ ו ת י ה " ‪ .‬א ש ר לעוג‪ ,‬ה נ ה ה י ה ב ע ל קומה גבוהה ויפה־תואד‪ ,‬ש מ ע ט י ם מ א ו ד‬ ‫כמותו!‬

‫הוא היה גם בעל זרוע ופעולותיו )בקרב( היו שקולות כנגד מ ע ל ו ת גדלו‬

‫ויפיו‪ .‬ר א י ה ל כ ו ח ו ו ל ג ד ל ו מ צ א ו ה ב ר י ו ת ב ש ע ה ש ל ק ח ו ב ר ב ה‬

‫‪6 8‬‬

‫‪ ,‬עיר־המלכיס של‬

‫ספר‬

‫עמון‪,‬‬

‫‪119‬‬

‫רביעי‬

‫א ת מיטתו‪ ,‬שהיתר‪ .‬ע ש ו י ה ב ר ז ל ו ר ח ב ה א ר ב ע א מ ו ת ו א ר כ ה ג ד ו ל כ פ ל י ם‬

‫בתוספת של אמה‪ .‬ולאחר מפלתו של זה נ ש ת נ ו להם לעברים העגינים לטובה‪ ,‬ולא‬

‫ד ב ר י ם ג ׳ ‪ ,‬י״א‬ ‫‪99‬‬

‫בהווה בלבד‪ ,‬א ל א גם ל ע ת י ד ש י מ ש להם מ ו ת ו גורם ב ר כ ה ‪ :‬כי קיבלו ש ש י ם ערים‬

‫דברים‬ ‫ג‪ /‬ד־ח׳‬

‫וכן הביא מ ש ה א ת גיסותיו אל ש פ ת הירדן וחנה במישור הגדול מול יריחו )עיר‬

‫ו‪ .‬א‪.‬‬

‫ב צ ו ר ו ת יפה‪ ,‬שהיו לו ל מ ס עובד‪ ,‬ושלל רב‪ ,‬ו נ ת ע ש ר ו כולם ככלל כפרט‪.‬‬

‫עשירה‪,‬‬

‫טובה‬

‫בהתלהבותם‬

‫לגידול‬ ‫למלחמות‪.‬‬

‫דקלים‬ ‫ומשה‬

‫וצמחי־צרי(‪.‬‬ ‫הקריב‬

‫וישראל‬

‫תחילה‬

‫התחילו‬

‫מ ש ך ימים‬

‫להתגאות‬

‫אחדים‬

‫‪100‬‬

‫במדבר‬

‫ולהפריז‬

‫קרבנות־תודה‬

‫כ״ב‪ .‬א׳‬ ‫‪101‬‬

‫לאלהים ושימח א ת ה ע ם ב מ ש ת ה )נצחון( ושלח חלק מחילותיו ל ה ש ח י ת א ת ארץ‬ ‫המדעים‬

‫‪0 9‬‬

‫וללכוד א ת עריהם‪ .‬וסיבת פ ת י ת ת ה מ ל ח מ ה כלפיהם כך היתה‪.‬‬

‫‪T‬‬

‫בלק‪ ,‬מ ל ד המואבים‪ ,‬היה חי בידידות ו ב ב ר י ת עם ה מ ד ע י ם עוד מימי אבותיו‪ .‬כ ש ר א ה‬ ‫את‬

‫י ש ר א ל הולכים וגדלים כל כך‪ ,‬ה ת ח י ל ח ו ש ש מ א ו ד גם לעניניו הוא‪ ,‬מ ש ו ם‬

‫ב‪.‬‬ ‫‪102‬‬ ‫במדבר כ״ב‪,‬‬ ‫ב׳‪-‬י״ד‬

‫שעדיין לא שמע‪ ,‬שאין העברים מתעסקים בארצות אחרות‪ ,‬כי נאסר עליהם הדבר‬ ‫על־ידי אלהיט בגלל כיבוש ארץ כ נ ע ן ) ה ע ת י ד לבוא( ן והחליט‪ ,‬יותר בחפזון מ א ש ר‬ ‫בישוב־הדעת‪,‬‬

‫להיטפל‬

‫אליהם‬

‫דברים‪.‬‬

‫במלחמת‬

‫אמנם לא היה‬

‫בדעתו‬

‫להילחם‬

‫‪103‬‬

‫‪7‬‬

‫בבני אדם‪ ,‬ש ה ה צ ל ח ה ה א י ר ה להם פגים ועזות רוחם גדלה מ ח מ ת ק ש י גורלם" ‪,‬‬ ‫אלא‬

‫ח ש ב לעכב ככל ‪-‬האפשר א ת גידולם‬

‫ושלח בענינם שליחים אל‬

‫המדעים‪.‬‬

‫‪7 1‬‬

‫והיה איש אחד בלעם בארץ ה פ ר ת ‪ ,‬המעולה שבקוםמים בזמן ההוא וידידם של‬ ‫אלה‪.‬‬ ‫את‬

‫‪104‬‬

‫א ל ה ש ל ח ו איפוא א נ ש י ם מ ה ח ש ו ב י ם שבהם‪ ,‬י ח ד עם שליחיו ש ל בלק‪ ,‬ל ב ק ש‬ ‫הקוסם‪ ,‬ש י ב ו א ויקלל‬

‫א ת ישראל‪ ,‬כדי לאבדם‪.‬‬

‫כשהגיעו השליחים איכםנם‬

‫‪105‬‬

‫וקיבלם ב ס ב ר פנים יפות‪ ,‬ו ל א ח ר ש ס ע ד ו ש א ל א ת אלהים‪ ,‬מ ה היא ד ע ת ו ע ל העגין‪,‬‬ ‫ש ב ג ל ל ו ב א ו ה מ ד י נ י ם ל ק ר ו א לו‪.‬‬

‫וכשאלהים ה ת נ ג ד לו חזר אל השליחים והסביר‬ ‫‪7 2‬‬

‫להם א ת נכונותו והתלהבותו הוא ל ע ג י ן ‪ ,‬שמבקשים ממנו‪ ,‬אולם אמר‪ ,‬שאלהים‪,‬‬ ‫שהביאו לתהילה רבה כל כך בשל ה א מ ת שהוא מ ב ש ר אותה‬ ‫נ|‪,‬‬

‫‪a 7 2‬‬

‫ה ו א ה מ ת נ ג ד לחפצו‪: ,‬‬

‫‪7‬‬

‫כי העם ־' ‪ ,‬ש מ ב ק ש י ם מ מ נ ו ש י ב ו א לקללו‪ ,‬ח י ב ה )יתירה( נ ו ד ע ת לו מ א ת אלהים‪.‬‬

‫‪106‬‬

‫מ ט ע ם זה י ע ץ להם לחזור ל א ר צ ם ו ל ב ט ל א ת ה א י ב ה לישראל‪ .‬א ח ד י ה ד ב ר י ם ה א ל ה‬ ‫שילח את השליחים‪.‬‬ ‫אולם‬

‫המדעים‪ ,‬שבלק היה מפציר בהם מאוד ומוסיף ומביא לפניהם א ת בקשתו‬

‫בעקשנות‪ ,‬חזרו ושלחו שליחים אל בלעם‪ .‬ובלעם רצה לגרום קורת רוח כל־שהיא‬ ‫לאנשים‬

‫ושאל‬

‫)שוב(‬

‫א ת אלהים‪.‬‬

‫להתנגד בשום דבר לשליחים‪.‬‬ ‫להוליכו‬

‫ואלהים כ ע ם א פ י ל ו ע ל הנסיון וצווה‪,‬‬

‫‪107‬‬ ‫במדבר כ״ב‪,‬‬ ‫ט״ו־ל״ה‬

‫שלא‬

‫ואילו ב ל ע ם ל א ש י ע ר ‪ ,‬ש א ל ה י ס צווהו ע ל כך‪ ,‬כ ד י‬

‫שולל והלך עם השליחים‪.‬‬

‫ב ד ר ך נ ט פ ל אליו מ ל א ך א ל ה י ם במקום צר‪,‬‬

‫שהיה מוקף חומות אבנים מ ז ה ומזה‪ .‬והאתון‪ ,‬ש ר כ ב ע ל י ה בלעם׳ הבינה׳ ש מ ת י צ ב ת‬ ‫נגדם רוח אלהים‪ ,‬ו ה ס ת ה א ת בלעם ל ק צ ה העליון של א ח ת החומות ולא השגיחה‬

‫‪108‬‬

‫קדמוניות‬

‫‪120‬‬ ‫‪109‬‬

‫היהודים‬

‫ב מ כ ו ת ‪ ,‬ש ס פ ג ה מ מ נ ו ב ג ל ל ה כ א ב ש נ ג ר ם לו‪ ,‬ב ה ל ח צ ו א ל ק צ ה ה ח ו מ ה ‪.‬‬ ‫המלאך רבצה האתון המוכה והשמיעה במצות‬ ‫את‬

‫‪7 3‬‬

‫ומשהתקרב‬

‫אלהים קול ש ל אדם וגידפה אותו‪,‬‬ ‫להתאונן‬

‫בלעם‪ ,‬ש א י נ ו נוהג בה ב צ ד ק לפי שירותיה בימים עברו‪ ,‬ש א י ן לו‬

‫עליהם‪ ,‬והוא טופח בה ואינו מבין‪ ,‬שרצון אלהים הוא ה מ ע כ ב א ו ת ה ע כ ש י ו ל ש מ ש ו‬ ‫‪110‬‬

‫שהוא אץ לקראתו‪.‬‬

‫בענין‪,‬‬ ‫המלאך‬

‫‪111‬‬

‫והלה נבוך מפני קול האדם ש ל האתון׳ ע ד ש נ ת ג ל ה‬

‫לפניו בחוש וייסרהו בדברים על המכות‪ ,‬הואיל ואין ה ב ה מ ה א ש מ ה א ל א‬

‫הוא‪ ,‬ה ע ו מ ד ל ש ט ן ע ל דרכו׳ ש ה י א נ ג ד ר צ ו נ ו ש ל אלהים‪.‬‬ ‫לחזור?‬

‫ובלעם נבהל והיה מוכן‬

‫א ו ל ם א ל ה י ט ה א י ץ בו ל י ל ך בדרך‪ ,‬ש ה ת כ ו ו ן לה‪ ,‬וגזר ע ל י ו ל ה ג י ד כ ל מ ה‬

‫שישים הוא בלבו‪.‬‬ ‫‪112‬‬ ‫במדבר כ״ב‪,‬‬ ‫ל״ה־־מ״א‬

‫ובלעם‬ ‫והוא‬

‫בא א ל בלק‪ ,‬ל א ח ר שצווחו אלהים על כך‪ ,‬ו ה מ ל ך קיבל א ו ת ו ב ר ב פ א ר ‪.‬‬ ‫ביקש א ת ה מ ל ך להביאו אל א ח ד ההרים‪ ,‬שיסתכל )משם(‬

‫טיבו של זה מ ה ו ?‬ ‫מלכים‬ ‫ב מ ד ב ר ‪113‬‬ ‫כ ״ ג ‪ ,‬א׳־י׳‬

‫‪114‬‬

‫במחנה העברים‪,‬‬

‫ובלק בא בכבודו ובעצמו והוליך א ת הקוסם בלוית־כבוד ש ל‬

‫אל הר‪ ,‬ש ה ת נ ש א מ ע ל לראשם‪ ,‬ונמצא במרחק של ששים דים‬

‫וכשראה‬

‫‪7 3 3‬‬

‫מהמחנה‪.‬‬

‫אותם בלעם‪ ,‬צווה א ת ה מ ל ך לבנות ש ב ע ה מזבחות ולהביא מ ס פ ד זה‬

‫של פרים ואילים‪ .‬ה מ ל ך מ י ה ר ל ע ש ו ת רצונו ובלעם הקריבם והעלם עולה‪ .‬אז ה ר ג י ש‬ ‫כעין הפכה בנפשו*‬

‫‪7‬‬

‫ואמר‪:‬‬

‫״ א ש ר י העם‪ ,‬ש א ל ה י ם הנחילהו ש פ ע נכסים וזיכהו‬

‫ב ה ש ג ח ת ו ש ת ה י ה בעל־בריתו ומנהיגו לעולם‪ .‬כי אין שום גזע אדם‪ ,‬ש א י נ כ ם ע ו ל י ם‬ ‫עליו‪,‬‬

‫לפי ד ע ת הבריות‪ ,‬במידותיכם ובקנאתכם למעשים טובים וטהורים מדופי?‬

‫ואת‬

‫א ל ה ת נ ח י ל ו לבנים טובים עוד מכם‪ .‬כי אין אלהים מ ש ג י ח מ כ ל ב נ י ה א ד ם‬

‫א ל א בכם והוא מעניק לכם א ת ברכותיו‪ ,‬ש ב י ד ן ל ע ש ו ת כ ם למאושרים מ כ ל החיים‬ ‫‪115‬‬

‫ת ח ת ה ש מ ש ‪ .‬וכן ת כ ב ש ו א ת הארץ‪ ,‬שאלהים ע צ מ ו ש ל ח א ת כ ם אליה‪ ,‬והיא ת ה י ה ״‬ ‫לבניכם‬

‫‪116‬‬

‫לכל‬

‫לעולם‪ ,‬וכל ה א ד מ ה והים יחד ימלאו תהלתם‪ ,‬אף יהיה ל א ל ידכם ל ם פ ק‬

‫א ר צ ו ת ת ב ל תושבים בני גזעכם‪.‬‬

‫גדול כזה מ א ב א ח ד ?‬ ‫שכל‬

‫העולם‬

‫מוטל‬

‫תוהה אתה‪ ,‬הצבא המבורך‪ ,‬ש נ ה י י ת ל ע ם‬

‫א מ נ ט ק ט ן ה ו א ע ו ד ב ש ע ה זו ו א ר ץ כ נ ע ן ת כ י ל נ ו ‪.‬‬

‫לפניכם כמקום‬

‫מושבכם‬

‫לנצח‬

‫וישוב‬

‫תשבו‬

‫א ך דעו‪,‬‬

‫באיים‬

‫וביבשה‬

‫‪7‬‬

‫בהמוניכם‪ ,‬שאפילו מספר הכוכבים בשמים אינו שקול כנגדם ‪ . °‬ואף בהיותכם המון‬ ‫ר ב כ ז ה ל א י י מ נ ע ׳ א ל ה י ם מ ל ס פ ק ל כ ם ש פ ע ש ל נ כ ס י ם שוני״ם ב י מ י ש ל ו ם ו נ צ ח ו ן '‬ ‫‪117‬‬

‫ועוז במלחמה‪ .‬הלואי ויתקוף ח ש ק‬ ‫בנשק‬

‫ולהתגרות מלחמה אתכם‪:‬‬

‫לשמח בניו ונשיו‬

‫ז ד‬

‫‪7 6 3‬‬

‫א ת בניהם של אויביכם להעז פנים ולתפוש‬

‫א י ש מ ה ם ל א •יחזור כ מ נ צ ח ' ו ל א ב צ ו ר ה ‪ ,‬ש י ו כ ל‬

‫‪ .‬י ת ר ו ן כזה׳ ש ל ׳ ג ב ו ר ה ה ו ש פ ע ' ע ל י ל ם ב ה ש ג ח ת אילהים‪ ,‬ש ה כ ו ה‬

‫לו ל מ ע ט א ת ה ע ו ד ף ו ל מ ל א א ת החסר״‪.‬‬ ‫‪ 118‬ו ב ל ע ם‬

‫ה‪.‬‬ ‫במדבר כ״ג‬ ‫י״א־י״ב‬

‫נצחה‬

‫הוסיף להתנבא־ כלברים האלה״וילא הוא‬

‫־ ׳ ־ ־ ־ '‬

‫ש ל ט •י ב ע צ מ ו ׳‬

‫י‬

‫‪:‬‬

‫י‬

‫אלא'רוח‬

‫אלהים‬

‫אותו‪:‬״ ו ב ל ק כ ע ם ו ק ב ל עליו‪ ,‬ש ע ו ב ר ה ו א " ע ל " החוזה׳ לפיהו"לקחיו מ ב ע ל י‬

‫ס פ ד רביעי‬

‫‪121‬‬

‫בריתו בשכר מתנות גדולות‪ :‬כי בא לקלל א ת האויבים והוא מהללם וקורא אותם‬ ‫המאושרים‬

‫ובלעם השיב‪:‬‬

‫שבבריות‪.‬‬

‫״בלק‪ ,‬כלום ש מ ת לב לעניו בכללו ו ת ד מ ה‬

‫‪119‬‬

‫בנפשך‪ ,‬שבידינו הוא לשתוק או ל ד ב ר על כגון אלה כ ש ת צ ל ח עלינו דוח אלהים ן‬ ‫הרוח‬

‫הזאת היא ה מ ש מ י ע ה קולות ודברים כרצונה ואין אנו יודעים על כך ולא‬

‫כלום‪.‬‬

‫א מ נ ם אני כ ש ל ע צ מ י זוכר אני‪ ,‬מ ה ב י ק ש ת ם ולמה ה ש ת ו ק ק ת ם ‪ ,‬גם א ת ה‬

‫‪120‬‬

‫ג ם ה מ ד ע י ם ב ה ב י א כ ם א ו ת י הנה‪) ,‬וברור לי( ל ש ם מ ה באתי‪ .‬ו א נ י ה ת פ ל ל ת י ‪ ,‬ש ל א‬ ‫א ת חפצך מכל בחינה‪.‬‬

‫אקפח‬

‫ק ו ר ת דוח‪.‬‬

‫אולם אלהים חזק מהחלטתי שהחלטתי לגרום לכם‬

‫‪121‬‬

‫והאנשים‪ ,‬המדמים בנפשם ל ד ע ת מראש מתוך לבם א ת עניניהם של‬

‫בני האדם‪ ,‬חסרי־אונים הם לגמרי ש ל א ל ד ב ר מה ש ש ם אלהיט בלבם ולכפות א ת‬ ‫ר צ ו נ ם ע ל ר צ ו נ ו ‪ :‬כי אין בנו ד ב ר ה ש י י ך ע ו ד לנו‪ ,‬מ ש ה ק ד י ם ה ה ו א ל ח ד ו ר בתוכנו‪.‬‬ ‫אני לא ש מ ת י ל מ ט ר ה לי להלל א ת הצבא הזה ולספר א ת הטובות; ש י ע ד אלהים‬

‫‪122‬‬

‫לגזעם׳ א ל א הוא ש ה ט י ל עלי א ת ב ש ו ר ת ה ד ב ר י ם הללו‪ ,‬מ ש ו ם ש נ ו ה ג בהם ח ס ד ו ש ו ק ד‬ ‫אולם עכשיו — כי נכסף אני ל ע ש ו ת‬

‫ליתן להם חיים ש ל א ו ש ר ו ת ה י ל ת עולם‪.‬‬

‫ח ס ד גם ע מ ך גם עם המדינים׳ ש ל א נ א ה לי ל ד ח ו ת א ת ב ק ש ת ם — ה ב ה נקים ש ו ב‬ ‫מזבחות‬

‫אחרים ונקריב קרבנות דומים לקודמים‪,‬‬

‫שידשני‬

‫לאסור א ת )ידי( ה א נ ש י ם ה א ל ה בקללותי״‪.‬‬ ‫שהקריב )בלעם(‬

‫על־פי‬

‫ש מ א אוכל ל ש ד ל א ת אלהים‪,‬‬ ‫ובלק הסכים לכך‪.‬‬

‫אך אף־‬

‫פעמיים‪ ,‬לא התיר אלהים את הקללות על ישראל‪.‬‬

‫‪ 123‬בםדבר‬ ‫כ״ג‪ ,‬י״ג־‬ ‫כ״ד‪ ,‬א׳־ס׳ן‬ ‫ס״ו־כ״ד‬ ‫‪124‬‬

‫וגם‬

‫כשהקריב בפעם השלישית לאחד שנבנו שוב מזבחות אחדים‪ ,‬לא קילל א ת ישראל‬

‫‪7 8‬‬

‫‪,‬‬

‫אלא נפל על פניו וניבא‪ ,‬אילו פורענויות עתידות לקרות מלכים ואילו מדינות‪ ,‬מן‬

‫‪125‬‬

‫ה ח ש ו ב ו ת ביותר‪ ,‬ש א ח ד ו ת מהן א ף לא היו עדיין מ י ו ש ב ו ת כלל‪ ,‬וגם על מאורעות‪,‬‬ ‫שנתרחשו‬

‫ב ז מ נ י ם ה ק ד מ ו נ י ם ל ב נ י האדם‪ ,‬ב י ב ש ה או ביס‪ ,‬ע ד לימים ש ב ז כ ד ו נ י ‪.‬‬

‫מ נ ב ו א ו ת א ל ה כולן׳ ש נ ת ק י י מ ו כפי ש נ י ב א ההוא‪ ,‬א פ ש ר ל ה ב י א ר א י ה ל מ ה ש י ת ר ח ש‬ ‫‪9‬‬

‫‪J‬בעתיד‬ ‫ובלק‬

‫כעם ע ל כך׳ ש י ש ר א ל לא קולל‪ ,‬ושילח א ת בלעם ולא זיכהו בשום כבוד‪.‬‬

‫והלה‬

‫וראשי‬

‫בהיותו‬

‫המדעים‬

‫עומד כבר‬

‫לצאת‬

‫לדרכו‬

‫ולעבור‬

‫את‬

‫הפרת‪,‬‬

‫קרא‬

‫לבלק‬

‫ו א מ ר ‪ :‬״ ב ל ק ו א נ ש י מ ד י ן ה ע ו מ ד י ם כ א ן ‪ ,‬ח י י ב א נ י ל ע ש ו ת ע מ כ ם ח ס ד •גס‬

‫‪126‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫במדבר‬ ‫כ״ד‪ ,‬י״א‬

‫‪127‬‬

‫נגד רצונו של אלהים‪ .‬אין גזע העברים יכול להיות גתון לכליון גמור לא ב מ ל ח מ ה‬ ‫ולא‬

‫במגפה ולא‬

‫להשמידו‪.‬‬

‫בחוסר‬

‫פדי‬

‫האדמה‪ ,‬ואין‬

‫בידי שום גורס יוצא‬

‫מגדר‬

‫הרגיל‬

‫כ י ה ש ג ח ת ו ש ל א ל ה י ם שודד‪ .‬ע ל י ה ם • ל ה צ י ל ם מ כ ל ר ע ו ל א ל ה ר ש ו ת ‪,‬‬

‫‪128‬‬

‫ש ת ב ו א ע ל י ה ם פ ו ר ע נ ו ת ‪ ,‬ש י ל כ ו ב ה כ ו ל ם ל א ב ח ן ‪• :‬כי א ף ־ ע ל ־ פ י ׳ ש ל ש ע ה ק ל ה י כ ו ל‬ ‫‪3‬‬

‫ל פ ג ו ע ב ה ם פ ג ע ק ט ן ״ ‪ ,‬ש י ה א ד ו מ ה כ א י ל ו ה ו ש פ ל ו ע ל ידו‪ ,‬א ו ל ם א ח ר כ ך י ש ו ב ו‬ ‫לפרוח‪,‬‬

‫לפחדם‬

‫‪8 0‬‬

‫של אלה‪ ,‬שגרמו להם נ ז ק י ם ‪ .‬ואולם‬

‫אם‬

‫תאבים‬

‫אתם לזכות‬

‫בנצחון כל שהוא עליהם ל מ ש ך זמן קצר‪ ,‬תוכלו להגיע אליו ל כ ש ת ע ש ו ז א ת ‪ :‬קחו‬

‫‪129‬‬

‫קדמוניות היהודים‬

‫‪122‬‬

‫את הנאות שבבנותיכם‪ ,‬שיש בכוחן בגלל יפין להכניע ולנצח את פרישותם של‬ ‫רואיהן‪ ,‬ופרכםו אותן להוסיף להן‪.‬חן ושלחו אותן אל סביבות מחנם של הללו‬ ‫‪130‬‬

‫והטילו עליהן להיזקק לצעירים לבקשתם‪ .‬ולכשתראינה שנלכדו הללו )ברשת(‬ ‫התאוה תעמודנה לעזוב‬

‫‪8 0 1‬‬

‫אותם ולא תיענינה לתחנוניהם להישאר‪ ,‬עד שיתפתו להן‬

‫לעזוב את חוקי אבותיהם ולחדול מלכבד את אלהים‪ ,‬שנתן להם את אלה‪ ,‬ויעבדו‬ ‫את אלהי המדינים והמואבים‪ .‬כי בגלל זאת יקצוף עליהם אלהים״‪ .‬ובלעם הלד‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪81‬‬

‫‪131‬‬

‫לאחר שיעץ להם העצה הזאת ‪.‬‬ ‫וכששלחו המדעים את בנותיהם לפי עצתו של בלעם‪ ,‬נתפשו בחורי העבדים ליפין‬ ‫ובאו אתן בדברים ובקשו מהן‪ ,‬שלא תמנענה מהם הנאה מיפין ומקשרי אהבה אתן‪.‬‬

‫‪132‬‬

‫והללו קיבלו בשמחה את דבריהם ונזקקו להם‪ .‬ולאחר שקישרו אותם באהבה אליהן‬ ‫והתאווה הגיעה לשיאה‪ ,‬התחילו מתכוננות לפרידה‪ .‬הבחורים‪ ,‬עצבות רבה תקפה‬ ‫אותם על הליכתן של הנשים ועמדו והפצירו בהן מאוד שלא תעזובנה אותם‪ ,‬אלא‬

‫״‬

‫תהיינה להם לנשים ותישאדנה אצלם במקומם ותהיינה לגבירות על כל מה שיש‬

‫‪!3‬‬

‫להם‪ .‬את הדברים האלה דיברו אליהן בשבועה ועשו את אלהים לסרסור של‬

‫‪3‬‬

‫הבטחותיהם‪ .‬והיו בוכים ומשתדלים בכל הדרכים לעודד רחמים על עצמם בעיני‬ ‫הנשים‪ .‬וכשהבעו הללו‪ ,‬שמשועבדים וקשורים הם לגמרי בקשרי האהבה אליהן‪,‬‬ ‫‪82‬‬

‫פתחו ואמת ל ה ם ‪:‬‬ ‫‪134‬‬

‫״בחודים אצילים מאוד‪ ,‬לנו בתי אבותינו ומספד אין סוף של נכסים וחיבה ואהבה‬ ‫של הורים וקרובים‪ ,‬ולא באנו הנה להתרועע אתכם מחמת מחסור באחד הדברים‬ ‫האלה‪ ,‬אף לא הסכמנו לדדישתכם‪ ,‬כדי לעשות ׳סחורה בעלומי גופנו‪ ,‬אלא משום‬ ‫שחשבנו‪ ,‬שאנשים טובים וצדיקים הנכם‪ ,‬נפתינו לכבד אתכם לבקשתכם במתנות‬

‫‪1 3 5‬‬

‫אורחים כאלה‪ .‬ועכשיו‪ ,‬הואיל ואומרים אתם‪ ,‬שהנכם אוהבים אותנו ומתעצבים‬ ‫הנכם על שרוצות אנו לעזוב אתכם‪ ,‬לא נדחה‬

‫‪83‬‬

‫את בקשתכם‪ ,‬ורק )נבקש( לקבל‬

‫מכם ערובה לאהבתכם‪ ,‬זו הנראית לנו היחידה הראויה לשמה‪ ,‬ונהיה שבעות רצון‬ ‫‪136‬‬

‫לבלות את חיינו אתכם כנשיכם‪ .‬כי ישנו חשש‪ ,‬שמא תנהגו בנו מנהג של זדון‬ ‫ותחזית אותנו חלולות להורינו‪ ,‬לאחד שת&בעו חברתנו״‪ .‬וביקשו לסלוח להן על‬ ‫שהנן נוהגות זהירות בענינים אלה‪ .‬וכשהסכימו הללו ליתן להן את הערבות שרצו‬

‫‪137‬‬

‫ולא התנגדו כלל‪ ,‬מדוב תאוותם להן‪ ,‬אמדו‪ :‬״הואיל וזה הדבר שהחלטתם ומנהגיכם‬ ‫וחייכם שוגים לגמרי משל כל הבריות‪ ,‬עד כדי כך‪ .‬שיש לכם מאכלים מיוחדים‬ ‫ומשקאות בלתי־רגילים אצל אחדים‪ .‬מן הדין הוא שתעבדו גם את אלהיגו‪ ,‬אם‬ ‫רוצים אתם לחיות אתנו‪ $‬ולא תוכל להיות שום ראיה אחרת לאהבתכם‪ ,‬שהנכם‬ ‫רוחשים אלינו כדבריכם עכשיו וגס לעתיד‪ ,‬אלא שתשתחוו אתנו לאותם האלים‪.‬‬

‫‪138‬‬

‫ואיש לא יוכל להתרעם עליכם לכשתפנו לבכם לאלהיה של הארץ‪ .‬שבאתם אליה‪,‬‬

‫‪123‬‬

‫ספר רביעי‬

‫ו ז א ת מ ש ו ם • ש א ל ה י נ ו מ ש ו ת פ י ם ל כ ל ה ב ר י ו ת ‪ ,‬מוז ש א י ן כ ן א ל ה י כ ם ‪ ,‬ש א י ן ל ו ‪ -‬ע ו ב ד י ם‬ ‫זולתכם״‬

‫‪ 3‬נ ‪8‬‬

‫‪ .‬והוסיפו ואמרה שמן ההכרח הוא להם לשגות באמונתם •של‪:‬כל הבריות‬

‫א ו ־ ל ב ק ש ל ה ם ע ו ל ם אחר‪ ,‬שיחיו• ב ו ל ב ד ם ל פ י ח ו ק י ה ם ה מ י ו ח ד י ם להם‪.‬‬ ‫ו ה ל ל ו ר א ו מ ת ו ך א ה ב ה א ל י ה ן א ת ד ב ר י ה ן ט ו ב י ם מ א ו ד ׳ ונענו‪ -‬ל ת ב י ע ת ן ו ע ב ר ו ע ל‬ ‫האבות‬

‫חוקי‬

‫את‬

‫וקיבלו‬

‫האמונה‪,‬‬

‫המקובלים• שם לפי מנהגי־ המקום‬

‫‪8 4‬‬

‫אלהים‬

‫שיש‬

‫רבים‪,‬‬

‫להקריב‬

‫והחליטו‬

‫ושמחו למאכלי נכרים ולא חדלו מ ל ע ש ו ת כל‬

‫ד ב ר ה מ ת נ ג ד למה שצוותה אותם תורתם כדי לגרום נחת־רוח לנשים‪.‬‬ ‫ופשטה‬

‫לאלה‬

‫ט‪.‬‬ ‫‪139‬‬ ‫במדבר‬ ‫כ״ה‪ .‬ב׳‬

‫ועתה הלכה‬

‫‪140‬‬

‫ה פ ק ר ו ת ם ש ל ה ב ח ו ר י ם ב צ ב א כ ו ל ו ורוח מ ר י נ כ נ ס ה בם‪ ,‬ש ק ש ת ה ה ר ב ה‬

‫מהקודמת‪,‬‬

‫ו נ ש ק פ ת היתד‪ ,‬ס כ נ ה ש ל כ ל י ו ן ג מ ו ר ל ס ד ר ח ו ק י ה ם ‪ .‬כ י ל א ח ר ש ט ע מ ו‬

‫הבחורים‬

‫פ ע ם מ מ נ ה ג י הגויים‪ ,‬היו מלעיטים א ת ע צ מ ם ללא ש ו ^ ע ואפילו כ מ ה‬ ‫ז‬

‫כ ר א ש י העם‪ ,‬שהיו מצוינים במידות אבות‪ ,‬קלקלו יחד עם אלה‪.‬‬ ‫‪M‬‬

‫וזמרי