סיפור פשוט (A Simple Story)

‫ש‪ .‬י‪ .‬עגנון ‪ /‬סיפור פשוט‬

‫שמואל יוסף עגנון‬

‫סיפור פשוט‬ ‫בצירוף מערות‪ ,‬ביאודיפ ופראי־פקופות‬ ‫מאת נפתלי גינתון‬

‫ש‬ ‫הוצאת שוקן ‪ /‬ירושלים ותל־אביב ‪ /‬תשל״ה‬

‫הדפסה חמישית‬

© Copyright by Schocken Publishing House Ltd. Tel-Aviv, 1975

Printed in Israel — ‫ בישראל‬0‫נדם‬ ‫דפיס אופסם י שראלי ליצוא‬

‫פ ר ק ר א שון‬

‫מירל האלמנה שכבר׳ ימים רבים חולה‪ .‬רופאים ורפואות אכלו‬ ‫את יגיעה ואת החולה לא רפאו‪ .‬אלקים בשמים ידע את‬ ‫מכאובה ונטלה מן העולם‪.‬‬ ‫בשעת פטירתה אמרה מירל לבתה‪ ,‬יודעת אני בלומה שאיני‬ ‫קמה מחליי‪ ,‬שמא את מתרעמת עלי שאיני מניחה לך כלום‪,‬‬ ‫אל תתרעמי‪ .‬אלקים בשמים יודע שכל מה שעשיתי לא עשיתי‬ ‫מתוך זחיחות הלב‪ .‬ועכשיו שאני מתה סעי אצל ברוך מאיר‬ ‫קרובנו‪ ,‬מובטחתני בו שלא יכבוש רחמיו ממך ויתן לך מקום‬ ‫בביתו‪.‬‬ ‫לא יצתד‪ 1.‬שעה קלה עד שהפכה מירל פניה לקיר והחזירה‬ ‫נשמתה לבעל הנשמות‪.‬‬ ‫נשתיירה בלומה יתומה מאביה ומאמה‪ .‬נכנסו שכניה ושכנותיה‬ ‫לנחמה‪ .‬ראו שביתה מרוקן‪ .‬אמרו‪ ,‬קרוב יש לה בשבוש‪ ,‬ברוך‬ ‫מאיר הורביץ שמו‪ ,‬חנווני עשיר‪ ,‬ודאי לא יכבוש רחמיו‬ ‫ממנה‪.‬‬ ‫נענעה בלומה ראשה ואמדה‪ ,‬אף אמא אמרה כן‪.‬‬ ‫אחר שקמה בלומה מאבלה נתקבצו כמה שכנות ושכרו לה‬ ‫עגלה ונ חנו לה צידה לדרך ושלחוה לשבוש‪ .‬אמרו לה קרוב‬ ‫זה שאת נוסעת אצלו עשיר גדול הוא ומפורסם בעירו‪ ,‬אי את‬ ‫צריכה אלא לשאול היכן ביתו מיד מראין לך‪.‬‬ ‫עלתה בלומה על העגלה ונסעה לשבוש‪ .‬הגיעה אצל קרוביה‪,‬‬ ‫באה והניחה את מטלטליה על גבי כסא וישבה לצדם‪.‬‬ ‫נכנסה צירל הורביץ וראתה פגים חדשות‪ .‬נטלתה בקצה סנטרה‬ ‫ושאלתה‪ ,‬מי את בתי ומה את מבקשת כאן ז‬ ‫עמדה בלומה מכסאה ואמרה‪ ,‬בתו של חיים נאכט אני‪ .‬עכשיו‬ ‫‪ .1‬יצתה = יצאה‪ .‬בלשון המשנה נוהגים בפעלים נחי ל״א (יצא‪ ,‬קרא‪,‬‬ ‫מצא) כבנחי ל״ה (קרה) ‪. :‬מאימתי ק ו ד י ן את שמע״‪ 1‬״חייבים אתם‬ ‫ל ק ר ו ת ־ ‪ .‬׳ ״מצינף׳ (= מצאנו) וניו״ב‪.‬‬

‫שאמי מתה ואין לי לא אב ולא אם באתי אצלכם שממשפחתנו‬ ‫אתם‪.‬‬ ‫קימצה צירל פיה ושתקה‪.‬‬ ‫השפילה בלומה את עיניה ואחזה את מטלטליה כמי שנאחז‬ ‫בשלו במקום שאין לו אחיזה אחרת‪.‬‬ ‫נתאנחה צירל ואמדה‪ ,‬צער גדול היה לנו אוחו היום ששמענו‬ ‫שנפטרה אמך עליה השלום‪ .‬אני לא הכרתי אותה‪ ,‬אבל שמעתי‬ ‫שלא ראתה נחת הרבה בחייה‪ .‬לאו כל אדם זוכה‪ .‬אף אביך עליו‬ ‫השלום נטדד קודם זמנו‪ .‬חבל עליו שמת‪ .‬מושלם גדול היה‪.‬‬ ‫שמעתי שכל י מיו היה הוגה בספרים‪ ,‬ואף אותך ודאי הדריך‬ ‫בדרך זו‪ .‬אני איני בקיאה בדברים כגון אלו‪ ,‬אלא הלואי שהיו‬ ‫מלמדין אותך דברים שאשה צריכה לדעתם‪.‬‬ ‫תוך כדי דבריה שינתה צירל את קולה ואמרה‪ ,‬היום הרי אי את‬ ‫חוזרת לעירך ומחר נתייעץ על ענייניך‪ ,‬שמא נמצא עצה להשיא‬ ‫לד•‬

‫הקצתה לה צירל מקום לבלומה בביתה‪.‬‬ ‫שכבה בלומה בבית קרוביה‪ .‬עייפות שהיתה בה הביאה עליה‬ ‫את השינה‪ .‬בלילה נינערה משנתה והיתד‪ .‬תמיהה‪ .‬היכן היא ן‬ ‫המסה אינה מטתה והחדר אינו חדרה‪ .‬התחילה חוששת שמא‬ ‫יעבור עליה כל הלילה כך‪ .‬מימיה לא נתייראה מלהיות עדה‬ ‫כבלילה זה ובמקום זה‪.‬‬ ‫כשנינערה בשניה כבר האיר היום‪ .‬ביקשה לזכור מה עורר‬ ‫רוחה כל הלילה‪ .‬נזכרה שראתה את עצמה בחלומה יושבת‬ ‫ברחובה של עיר בעגלה‪ ,‬נתביישה מעצמה לישב ברשות הרבים‬ ‫וירדה‪ ,‬כיון שירדה קפצו הסוסים והתחילו רצים‪ ,‬עמדה בפישוט‬ ‫ידים וצפתה שיבוא בעל העגלה עד שלא ירמסו הסוסים לעוברי‬ ‫דרכים‪ ,‬המתינה ולא בא‪ .‬הרגישה שפורענות מתרגשת ובאה‪,‬‬ ‫כבשה עיניה בידיה שלא לראות בפורענות‪.‬‬ ‫בבית עדיין לא ניעור אדם‪ .‬שכבה בלומה על מטתה והתבוננה‬ ‫בענייניה‪ .‬בתוך שהיא שוכבת התחיל גלגל עגלה מנסר לפני‬ ‫החלון ברחוב‪ .‬רצועה של מסילת הברזל יוצאת מסטניסלב‬

‫ונכנסת לשבוש ורכבת נכנסת ויוצאת פעמיים בכל יום ועגלונים‬ ‫באים בעגלותיהם להביא יוצאים ונכנסים‪ .‬מי שאינו צריך‬ ‫לנסוע אינו משכים‪ .‬ברם בלומה נינערה משנתה עד שלא‬ ‫יצאו העגלונים‪ .‬למודה־‪ -‬בלומה להשכים לפיכך השכימה‪ .‬אמה‬ ‫עליה השלום חולה היתד‪ ,‬רוב ימיה וכל עבודת הבית היתד‪.‬‬ ‫מוטלת על בלומה‪ .‬בלומה נינערה כדרכה‪ ,‬אלא שהיום אינו‬ ‫כדרכו‪ .‬קולות אחרים נשמעים מן החוץ וקירות אחרים מביטים‬ ‫בה‪ .‬התקרה גבוהה מתקרתו של בית אבא והחדר מרחף באויר‪.‬‬ ‫בלומה שהיהה דרה בדיוטא התחתונה עכשיו שישנה בבית‬ ‫הורביץ בקומה עליונה ראתה עצמה כמי שרבת ברפיון‪.‬‬ ‫לשכב לא היתד‪ ,‬יכולה שכבר האיר היום‪ ,‬לקום לא היתה יכולה‬ ‫שמא יתעוררו אנשי הבית על ידיה‪ .‬שכבה כמה ששכבה‬ ‫והגתה באמה שהיחד‪ .‬שוכבת כל ימיה חולה ומתפרנסת בקושי‬ ‫ומימיה לא ביקשה מקרוביה כלום‪ .‬וכשהיו שכנותיה אומרות‬ ‫לה קרוביו עשירים‪ ,‬הזכירי עצמך לפניהם‪ ,‬היתה מחייכת‬ ‫ואומרת מה הנאה יש לנו מקרובים עשירים‪ — ,‬שאין אנו‬ ‫צריכים לפרנסם‪ .‬בכל שנה ושנה בראש השנה היו כרסיסי‬ ‫ברכה מתקבלים מהם‪ .‬זכורה היא בלומה אותם הכרטיסים‪,‬‬ ‫של נייר עבה היו‪ ,‬קשים היו‪ ,‬ואותיות של זהב חקוקות עליהם‪.‬‬ ‫כל השנה היו מונחים על סולמאות של קש‪ ,‬שאמה עליה‬ ‫השלום היחד‪ .‬עושה על ממתה ותולה אותם על הקירות לשם‬ ‫נוי‪ .‬כל השנה כולה היו הכרטיסים מונחים על הסולמאות עד‬ ‫שנקלף הזהב ונתכרכם הנייר וזרקום‪ .‬עכשיו האם שוכבת‬ ‫בקבר ובתה שוכבת על מטה של קרוביה‪.‬‬ ‫פתאום נעשתה לה מטתה דחוקה‪ ,‬קפצה ונתרחצה ונתלבשה‬ ‫ועמדה והכינה פת שחרית‪ ,‬כלים שנשתמשה בהם צירל בלילה‬ ‫נש חמשה בהם בלומה בבוקר‪.‬‬ ‫שפתה בלומה קדירה של חלב והתקינה את הקהוה וסידרה‬ ‫את הכוסות ואת הקערות ואת הכפות ואת הסכינים וחיתכה‬ ‫‪ .2‬למודד‪ — ,‬רגילה‪.‬‬

‫את הלחם חתיכות חתיכות והקציעה את החמאה שבכלי‪ .‬אחר‬ ‫כך פתחה את מטלטליה והוציאה משם עוגות והניחתן על‬ ‫המכבדת‪ .‬כשנכנסה מדת הורביץ להתקין סעודת שחרית מצאה‬ ‫סעודתה מוכנת לפניה‪.‬‬ ‫נכנם ברוך מאיר וחיכך את ידיו ובירך את בלומה בברכת‬ ‫הבוקר‪ .‬קיפל את בגדו כלפי מעלה ובא וישב לפני השולחן‬ ‫ומזג לו את הכוס והביט בעינים יפות על בלומה ועל עוגותיה‪.‬‬ ‫אחריו נכנס הירשל בנו ואמר‪ ,‬עוגות נאות אני רואה‪ .‬נטל‬ ‫עוגה ואכל ואמה על כגון אלו נאה לברך‪.‬‬ ‫פירסה צירל פרוסה קטנה‪ ,‬טעמה ואמרה‪ ,‬מי אופה עוגות אלו ז‬ ‫את ז נסרכלה בלומה בפניה ואמרה‪ ,‬לא אני‪ .‬אף היא פירסה‬ ‫ואכלה ואמרה‪ ,‬אף אני יכולה לאפות עוגות כאלו‪.‬‬ ‫שינתה צירל את קולה ואמרה‪ ,‬ברוך השם שאין אנו אופי עוגות‬ ‫וכעכים ורקיקים‪ .‬די לנו בלחם חול‪.‬‬ ‫השפילה בלומה עיניה למטה כשקול לעיסת העוגות מפוצץ והולך‪.‬‬ ‫הסה הירשל ראשו כלפי אמו ואמר‪ ,‬הוי אמא חביבה רוצה אני‬ ‫לומר לך דבר‪.‬‬ ‫נהנה צירל עיניה בבנה ואמרה‪ ,‬אמור‪.‬‬ ‫חייך הירשל ואמר‪ ,‬לא כי אלא לתוך אזנך‪.‬‬ ‫הרכינה צירל את אזנה כלפי בנה‪ .‬נתן הירשל פיו על אזנה‬ ‫כמתכוין לומר לה בלחישה והגביה את קולו ואמר‪ ,‬מודה את‬ ‫אמא שעוגות אלו טעימות‪.‬‬ ‫צימצמה צירל גבות עיניה ואמרה‪ ,‬טוב טוב‪.‬‬ ‫סילקה בלומה את הכלים מן השולחן ונכנסה לבית הבישול‪.‬‬ ‫נכנסה צירל אחריה והראתה לה מקום הדחת כלי החלב‪ ,‬את‬ ‫הגיגיות ואת המטליות‪.‬‬ ‫הביטה בלומה בעין אחת על ספסל החלב‪ 3‬ובעין אחת על‬ ‫ספסל הבשר‪.3‬‬ ‫‪ .3‬כן נהוג היה בבתי ישראל‪ ,‬שהיו במטבח שני ספסלים ‪ :‬אחד לעשיית‬ ‫דברי חלב (״ספסל החלב״) ואחד לעשיית דברי בשר‪.‬‬

‫הרגישה צירל בעיניה של בלומה ואמרה‪ ,‬לבשל חתיכת בשר‬ ‫יודעת את ז אמדה בלומה‪ ,‬יודעת אני‪ .‬אמרה צירל‪ ,‬עד שנדיח‬ ‫את הכלים יביאו הבשר‪ .‬הרי אוח והרי אטריות והרי גריסין‬ ‫והרי כל מה שעיניך רואות‪.‬‬ ‫ניענעה בלומה ראשה כמי שאומר מכאן ואילך איני צריך לך‪.‬‬ ‫נתבוננה צירל במעשי בלומה והלכה וחזרה והלכה ושוב לא‬ ‫חזרה עד שיצתה שעה ומחצה אחר חצות היום ומצאה שולחנה‬ ‫ערוך וסעודתה מתוקנת‪.‬‬ ‫אותו היום ראש חודש אייר היה‪ ,‬יום ראש השנה למשרתות‬ ‫ולשטוזרת‪ .‬קודם היום שבאה בלומה אצל קרוביה יצתה‬ ‫המשרתת ולא נכנסה אחרת‪ .‬כשבאה סרסורית אצל צירל והביאה‬ ‫עמה משרתת אמדה צירל‪ ,‬בבקשה מכן היכן אניח אותה‪ ,‬באה‬ ‫קרובתי ותפסה מטתה של המשרתת‪.‬‬ ‫שימשה בלומה בבית קרוביה‪ .‬אלקים בשמים נתן בה כח‬ ‫דדיה הקטנות עושות מלאכות הרבה‪ ,‬מבשלת ואופה ומכבסת‬ ‫ומאחה את הקרעים‪ .‬אין לך קרן זוית שאין ידה של בלומה‬ ‫ניכרת בה‪ .‬למודה בלומה לעבוד‪ .‬לא לחנם נתגדלה בבית אם‬ ‫חולנית‪ .‬הרגל שהיתה רגילה בבית אמה עמד לה בבית קרוביה‪.‬‬ ‫כבר הכירה צירל שבלומה למדה כל מה שאשה צריכה לדעת‪.‬‬ ‫והואיל והיא קרובה ואינה משרתת לא קיצצה‪ 4‬לה שכר‪ .‬אמרה‬ ‫צירל לבעלה‪ ,‬לא כאחד ממנו היא‪ ,‬מי שמשלם לנו הוא‬ ‫ישלם לה‪.‬‬ ‫לכאורה קיפוח שכד יש בדבר‪ ,‬אבל מי שמביט בפנים הענין‬ ‫רואה שהאמת עם צירל‪ ,‬שהרי כשתגיע בלומה לפרקה ויבוא‬ ‫אדם לישא אותה‪ ,‬כלום תתרוצץ צירל על פתחי חברות צדקה‬ ‫ותאמר תנו נדוניא לקרובתי‪ ,‬אלא ודאי שהיא בעצמה תעגיק לה‬ ‫כמספד השנים שעבדה‪ ,‬ואם שידוך הגון הוא תכפיל לה‬ ‫‪ .4‬לא קבעה לה שכד מפורש וקצוב‪.‬‬

‫מתנתה‪ .‬ועוד‪ ,‬לאיזה תשלום גמול יכולד‪ .‬היתה בלומה לצפות ז‬ ‫הרי מימיה לא שרתה אחרים; נמצאת היא לומדת עבודת‬ ‫הבית מצירל‪ ,‬ודינה כדין משרתי חנויות שנה ראשונה וכדין‬ ‫פועל שעובד את רבו‪ 5‬שלוש שנים ואינו מקבל שכר‪.‬‬ ‫ישבה בלומה עם קרוביה פרושה משאר כל העולם‪ .‬בנות עניים‬ ‫שמשמשות בבתי שכנותיה אינן דוחקות להיות מבקשות‬ ‫קורבחה‪ ,‬ואין צריך לומר שהיא אינה מבקשת קורבתן‪.‬‬ ‫סרסוריות שמשרתות נאחזות בהן אינן מחציפות פניהן לבוא‬ ‫אצלה‪ ,‬ואין צריך לומר שהיא אינה באה אצלן‪ .‬על כרחה היתד‪,‬‬ ‫קשורה בבית הורביץ‪ .‬אבל בית זה אינו עשוי לשעשע את‬ ‫הלב‪ .‬אנשי הבית טרודים בחנות ואינם באים לביתם אלא‬ ‫לגמוע כף רוטב ולישון‪ .‬ובשבתות וימים טובים כשיוצאים‬ ‫לטייל או בחול כשהולכים לסעודת רעים אין מבקשים מבלומה‬ ‫לילך עמהם‪ .‬בית צריך שימור‪ ,‬ומי ישמור את הבית בשעה‬ ‫שאין איש מאנשי הבית בבית אם לא בלומה‪ .‬היתה בלומה‬ ‫בדודה לעצמה‪ .‬לא מתענוגי משרתות ולא מתפנוקיהן של בנות‬ ‫טובים‪.9‬‬ ‫ימים הרבה ישבה בלומה עם קרוביה‪ .‬צירל לא פינקתה ולא‬ ‫ציערתה‪ .‬יודעת צירל להתנהג עם הבריות‪ .‬חנותה חוננת דעת‪,‬‬ ‫מלקוחותיה לוקחת לקח‪ .‬צירל אינה מזלזלת בשום אדם‪ ,‬אפילו‬ ‫בעני הלוקח משהו‪ .‬אומרת צירל היום הוא לוקח בפרוסה ומחר‬ ‫יכול לזכות בלוטריה‪ 7‬ויקנה בדינר‪ .‬אפילו תינוק הבא ליקח‬ ‫דבר מועט צירל מראה לו חיבה‪ ,‬נוטלתו בסנטרו ונותנת לו‬ ‫למעלה מן המדה‪ .‬בקטנותו צרכיו מועטים לכשיגדל צרכיו‬ ‫מרובים‪ ,‬אם אני מסבירה לו פנים בקטנותו הדי הוא מרגיל‬ ‫רגליו להיות קונה אצלי בגדלותו‪ .‬כמה גבירים באו בקטנותם‬ ‫‪ .5‬אדוניו‪.‬‬ ‫‪ .6‬על דרך מאמר חז״ל (אבות ד׳‪ ,‬ט״ו) ‪ :‬״אין בידינו לא משלוות‬ ‫הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים״‪.‬‬ ‫‪ .7‬מפעל כרסיסי הגרלה‪ ,‬מעין ‪ ,‬מפעל הפיס" שבימינו‪.‬‬

‫אצל אבא בחמשה עשר בשבט ליקח חרוב והיום הס קונים‬ ‫שקדים וצמוקים כל יום‪.‬‬ ‫חנות זו אינה יחידה בשבוש‪ ,‬שורה של חנויות עומדות בשוק‬ ‫סמוכות זו לזו ונושכות זו בזו׳ ח ח מן החנויות שבשוק הקטן‬ ‫ושבשאר כל הרחובות‪ .‬עתים הן מלאות‪ ,‬עתים הן ריקות‪ ,‬עתים‬ ‫עסוקים שם ועתים בטלים‪ .‬אבל חנותו של הורביץ לעולם היא‬ ‫מלאה‪ .‬אין אדם יודע משום מה הוא נמשך לשם‪ .‬אפילו מיני‬ ‫מלח לרפואה שנמכרים בבית המרקחת ונלקחים בפקודת‬ ‫הרופא קונים אצל צירל‪ ,‬שהסברת פנים של צירל היא חצי‬ ‫רפואה‪ .‬וכשם שנוהגת בחיבה עם כל אדם כך היא נוהגת‬ ‫עם בלומה‪ .‬מצאה שמלה שאינה הולמתה נותנתה לבלומה‪,‬‬ ‫נתעקמו נעליה נותנחן לבלומה‪ .‬כל שראוי לתשמיש בלומה‬ ‫משתמשת בו וכל שאינו ראוי לתשמיש מבערת מן הבית‪.‬‬ ‫על כגון זה צירל אומרת‪ ,‬מימי לא השלכתי דבר לחת‪ ,‬אבל‬ ‫בלומה שלנו אינה כן‪ ,‬שאין נאה לה היא זורקת‪ .‬לכאורה‬ ‫אין דברים אלו אלא דברי קינסור‪ ,‬אבל מי שמכיר את צירל‬ ‫יודע שאינו כן‪ ,‬אלא כאדם שאומר לחבירו איני מתרעם עליך‪,‬‬ ‫דעתי אני מגלה‪ .‬כיוצא בה בעל הבית‪ ,‬על כל טרחה וטרחה‬ ‫שבלומה טורחת בשבילו הוא מודה לה במאוד מאוד‪ .‬וכשהוא‬ ‫יוצא לעיר אחרת וחוזר נותן לה שלום ביציאתו ובחזירתו ואינו‬ ‫מסיח דעתו ממנה אפילו שלא בפניה‪ .‬אתה מוצא כשחזר‬ ‫מקרלסבד• הביא לה ח רון‪ .‬כשם שהביא מתנות לאשתו ולבנו‬ ‫כך הביא מתנה לבלומה‪ .‬הגברים הללו‪ ,‬אמדה צירל‪ ,‬דומה‬ ‫שאינם בקיאים בצרכי נשים‪ ,‬אבל ברון מאיר שלי אינו כן‪,‬‬ ‫יודע הוא לכוין מה שבלומה צריכה והביא לה‪ ,‬או אפשר דמו‬ ‫מלמדו‪ ,‬הרי קרובתנו היא‪.‬‬ ‫אף הירשל נוהג עמה בעין יפה ואינו שוכח שמחומר אחד‬ ‫נקרצו‪ .‬נקמט צוארון כתנתו בשעת הגיהוץ אינו בא עמה‬ ‫& עיר־מרסא מפורסמת שיהודים אמידים היו נוהגים לנסוע אליה