ר"ר מאיר פעיל עצמאות תש"ח-תש"ט
ספריית
"אוניברסיטה משוררת"
קצ'! חיברך ראשי Iגלי צה"ל בחסרת אךניברס...
69 downloads
1124 Views
2MB Size
Report
This content was uploaded by our users and we assume good faith they have the permission to share this book. If you own the copyright to this book and it is wrongfully on our website, we offer a simple DMCA procedure to remove your content from our site. Start by pressing the button below!
Report copyright / DMCA form
ר"ר מאיר פעיל עצמאות תש"ח-תש"ט
ספריית
"אוניברסיטה משוררת"
קצ'! חיברך ראשי Iגלי צה"ל בחסרת אךניברסיטת תל-אביב
עררנת הסררה :תרצה ירנל
יועץ אקדמי :פרופ' חיימ שקד
אליעזר רובינשטיין העברית שלנד ,העברית הקדדמה
ספרית ייאוניברסיטה משוררת"
קציו חינרר ר
העברית שלנו והעברית הקדומה
85
ביצייותיהם(. טופיים בתמוז ,ביטוב ושמיי מבייל,ם הביל היטב בי! הגושא הטתמי זה המיוחי ללשון הייבוי לבין הגושא הטתמי הדא המשמש בלשון הטפיותית ובלשון התקגית. גיגים עגיי! זה במשפטים המושמים בפי ימויות שוגות בטפי ייפצעי בגיותיי של חגוך ביטוב: עדבדה היא איש לא " א. ובאילו לא אני הרא. טעדת גדדלה היא. משפטים אלו הושמו בפי ימויות המיביות עביית תקגית או גבוהה. היום זה שלרס ב. זה לא אנגלית זה אתה? משפטים אלו הושמו בפי דמויות המיביות לשון דיבוי גמוכה. אין טפק ,שלוא גאמיו המשפטים שבקכוצה אי על,-די דמויות המדביות לשון דיבוי גמובה היו המשפטים מקבלים צויה: זה עובדהן זה אגין זה טעות גדולהן שאלה זאת באה ל,די ביטוי גם במבגה מורכב יותי ,שגטוע בו משפט טתמי: אשתו היא שגימה לבך דוד הרא שגתן ל ,את הספר במשפטים אלו יש משפטים טתמיים: ר -דרד חרא אשתר חיא ובולט הדבד בתיגומם של משפטים אלו לאגגל,ת: I,'s david ... , I,'s his wife ... והגה בלשון הדיבור תובע הסתמיות שבמשפטים אלו במלה זה זה דיד שגתן ל ,את הטפי. בלשון העיתוגות מבוצע משפט מטיפוס זה בדיך המושפעת מן האנגלית: היה זה דוד שגתן ל ,את הספי במשפט זה מסומן זמן ייעבייי הן במשפט הטתמי עצמו :חיה זה דדד ...והן במשפט הזיקה :נת! ל ,את הטפי .במשפט העבדי הקלאסי מובע במשפטים מטיפוט זה הזמן רק במשפט הזיקה:
86
K
וניברסיטה משוררת
דוד הוא שנתן... תופעה אחדת המיוחדת ללשון הדיבור ,שהפכה לסטנדרט לשוני בלשון זו ,הוא ריבוי המלים הבאות במעמד מאוד. בעברית ,כבלשונות אחרות ,יבוא אחדי שם-תואר ואחרי נשואים מסרימים אחרים מרכיב תחבירי המסמן את דרנת התכונה ,את דרנת הרגש וכוי: הוא חכם מאד הוא חכם למדיי מספר המלים הבאות במעמד מאוד קטן בעברית בהשוואה לאננלית. בלשון הדיברד של ימינו מחויבות המלים הבאות במעמד זה .חלקן בה רווחות במעמד זה ,עד שאין אנשים מרגישים בתזרזה התחבירית והסמנטית: הוא די חבם הוא מספיק חכם המלים די ומספיק ,שהוראתן הבסיסית היא סימון הכמות ,הפבו כאן למרביב תחבידי המביע את דרנת הרגש ,או התכונה .מלים אחרות לא זבו עדיין לשימוש מקובל במעמד זה ,והן נחשבות עדיין לתופערת של לשון נמובה ,לא נכונה: אבא שלי נורא מסבן הוא כזה מסבן איר היה חם היוםן המלים נורא ,כזה ו-איר באות כאן במעמד המלה מאור. תיפעית לשרן אלי ,ירבית כמיתן ,מעלית את שאלת הנירמטיביות .יש טיענים ,שמכייין ששימישי לשין אלה אינם על-פי המציי במקידית הקלאסיים של העכרית -לשין המקדא ילשרן חזייל -הרי הם זרויית ייש לעיקדם מן השידש .מה ההצדקה לטענית ממין זה? לשין אינה רק כלי לתקשירת .לשין היא עדר תדביתי .היא מקשרת בין הפדטים שבחברה מסיימת ,היא המצע התרביתי המרכהק המשיתף לבני-אדם ,ייש לה עדר רגשי רב .על כיחה של הלשין כבר עמדר מדינית יממשלית ,שעידדי את חדירת לשינותיהן לארצות זרית .הלשין מעירדת קשרים דגשיים בין אדם לסביבתי יבין אדם לבין הדירית שחלפי .קידם כל עליני להבין את אלי ,שהכלי הלשוני שבי כתיכים נכסי התרכית מקרדש כעיניהם ,יזה הקריטריין שלהם להערכת המותר והאסיר. מצד שני ,אין אנחני רשאים לשחרר את עצמנו גם ממבט אחר .לא
העברית שלבו והעברית הקרומה
87
ניתן לשמר לשון לדודרת .לשרן חיה משנה פניה תוך בדי השימוש בה, ולא נוכל למנוע את הדבר ,גם אם נשקוד על בך ,ובולט הדבד בלשונות שידעו התפתחות נורמלית ,כלשון האנגל,ת :הלשון של ציוטר שונה מהאגגלית של שקטפיר ,והאגגלית של שקטפיד שונה מן האנגלית של בן דורגו .ומדוע לא יקרה הרבד אף כלשוננו אגו? ומאלף בעניין זה העיון כלשון המקרא .לשון זו מהווה לעתים קרובות אטמכתא לתקיגותו של מבע כלשון ימינו .והגה הלשון המקראית עצמה ידעה התפתחות לשונית .בל הצצה בפרק מפרקי הדקרוק מגלה עקברת של טטיות ושיכושים שקגו שביתה בלשון ,והפבו נורמה עקב הופעתם במקרא .והרי עוקרי בללים מדקדוק לשוננו אינם אלא תולדה של טטייה מחרק לשרגי מטיים שפעל כלשון בתקופה מטוימת .עובדה היא ,שגם במקרא יש תופעות שלא נובל שלא לדאיתן בחריגים .יש צררות מקראיות הטוטות מן העדויות העיקריות של לשון המקרא .האם יתידו שומרי הלשון טטיות כאלה ,גם אם הן מצויות בלשון המקרא? האם אנחנו יבולים לקבוע תמיד כפטקנות מהי לשון המקרא האמיתית ,ומהו חריג מלשון זר למרות שהיא בא כמקרא עצמו? כעיה זו קשה מאוד גם לשומרי הלשין הנחרצים ביותר. הדוגמאות הבאות מציגות את הכעיה. מבדילים ביום בין פועלי גזרת לייא לבין פרעלי גזרת לייי )המכיגה לייה(. ייאמר בלשונני מצאנן י-גל,נן .כלשין חז"ל גטפגת גזרת ל"א לחלוטין בתרך גזרת לייי .בלשוו זו ייאמר :מצינן )במו :גל,נן( ולא מצאנן .והנה תהליך הטשטוש בין שתי הגזרות משתקף בבר במקרא עצמו .הצורות הכאות של הפעלים מגזרת ל"א גראות בצורות של גזרת ל''' :לו;ולאת לעתים רק בדימה ל -דנללת .נביו;נ )כנגד:נ.באו;נ( בדומה ל-ג~,ו;נ. הניקיד מגלה את השפעת פועלי ל'''" :ן",אים )בנגד חוטאים( בדןמה ל גןל,ם .ורבות מאור הדוגמאות לבך .ובך יישאל מיר ,מה מחייב אותנו כיוט ,דובריה של הלשין העברית של ימיני? האם אנחנו רשאים לטשטש את ההבדליט המקוריים בין שתי קבוצית פעלים גדולות ,וזאת כעקבות חריגים בלשין המקרא ,או שאין לעשות בן. הדקרוק שלנו הוא אידיאליזציה של המצוי במקרא ולא תצלום של הלשון הזאת .כדרך בלל אנחנו מקדשים לא את המצרי אלא את אשר אנחנו ריאיט במייצג את לשרו המקרא .יהיבן הגבול? באן עשוי מישהו להטתמך על דרבי התהוותם של חוקי הלשון .חוקי הלשון ,גם המרכזיים שבהם ,לא נוצרו אלא בפריצה מן הקיים ומן המקיבל .מה שהיה טטייה מחוק מקובל בתקופה אחת ,הפך נורמה
88